א

סימן קסא

איש שהיה יושב עם המגרש משעת מסירתו הגט לשליח הולכה עד שיוגמר נתינתו להאשה שהיתה ערך מהלך פרסה ממקום האיש והיה משגיח עליו כדי שלא יבטל את הגט והיה מושכר ע"ז מהמתגרשת. ואח"כ יצא ערעור על הגט לומר שהמגרש לא היה שפוי בדעתו בשעת כתיו"נ הגט וזה העד מעיד שלא כן הוא אלא שהיה שפוי בדעתו כשאר כל האנשים פקחים אם מצטרף הוא לעוד עד שני שמעיד כן ולא לחוש משום שקבל שכר מהאשה אם אין זה כדין הנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה:

קודם כל יש להבין המשנה בבכורות פרק עד כמה (דף כ"ט ע"א) הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים להעיד עדותו בטלה ובגמ' מנה"מ (ופירש"י דאין נוטלין שכר על הוראה ות"ת שילמוד) אמר רב יהודא אמר רב דא"ק ראה למדתי אתכם מה אני בחנם אף אתם בחנם וכ' בתשו' מהריב"ל ח"א כלל ג' סי' י"ח אחר החידושים ד"ה נדרשתי לאשר שאלוני דנראה מדברי רש"י דמנה"מ לא קאי כ"א לדון אבל להעיד פסול ד"ת מחשש דילמא יעיד שקר בשביל נגיעה ושמדברי הר"ן ס"פ האיש מקדש בשם הרמב"ן שכתב הטעם משום דעבר על מה אני בחנם אף אתם בחנם משמע דמנה"מ קאי גם על הנוטל שכרו להעיד ומ"מ בסוף דבריו נראה ממנו דבשאין השכר רב מסכים לפי' הר"ן וראיתי מפורש בחי' הרשב"א שם ס"פ האיש מקדש כשיטת הר"ן וז"ל שאין אנו פוסלים אותו אלא עדיותיו מטעם מה אני בחנם כו'. ואע"פ שנטל משניהם כו'. ובחי' הריטב"א שם כתב ואפשר שאין עדות כשרים נפסלת מפני צרופיו כו' והנה מ"ש הרשב"א ואע"פ שנטל משניהם הריטב"א והר"ן לא התנו כן אלא י"ל אפי' נוטל רק מאחד אשכחן דאינו נוגע בעדות כגון שנתן לו אחד מבעלי דינים שכר שיעיד כפי שיודע האמת בין שיועיל לו העדות בין שלא יועיל לו כלל דלפי"ז אינו נוגע בעדות כלל וכ"כ בשו"ת מ"ב סי' צ"ח ולא מיבעי' לפי מעמד הראשון כו' שאם יועיל עדותו כו' שזה ודאי נוגע בעדות הוא כו' אלא אפי' מעמד האחרון שנוטל העד שכר דבר קצוב בין יועיל עדותו בין לא יועיל עדותו והשתא אינו נוגע בעדות כלל כו' משנה שלימה היא הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה והך מתניתין לא מיתוקמא אלא בנוטל דבר קצוב הן יועיל עדותו הן לא יועיל עדותו כו'. וע"ש דמפרש דמנה"מ קאי על לדון כדפירש"י ואעפ"כ גם להעיד מיירי בכה"ג שנוטל רק בתורת אגרא בין יועיל כו'. וכ"כ הבית מאיר באה"ע סי' י"ז ס"ג בד"ה פסולי דרבנן וז"ל ולפע"ד פשוט דע"כ לא אמר הרמב"ן דבריו אלא בשוכרו להעיד סתם שיאמר מה שיודע ונוטל משני הבע"ד בשוה כו' עכ"ל ומ"ש שנוטל מב' הבע"ד זה אינו מוכרח וקצת ראיה מדין המורשה דלקמן כשנוטל שכר ידוע אפי' לא יוציא ממון מהנתבע כשר להעיד מדאורייתא עכ"פ אף להרשב"א וה"נ כיון שנוטל שכר ידוע אינו נוגע בעדות יותר ממורשה וע"ש במה שנחלק על הנ"ב סי' ז"ך ובזה מבואר כדבריו בחידושי הרשב"א ג"כ דאחר שהחזיר את השכר צריך לחזור ולהעיד:

קיצור מ"ש מהריב"ל שיש הפרש בפי' מנה"מ בין רש"י ובין הר"נ ונפ"מ דלרש"י הנוטל שכר להעיד מיפסל מדאורייתא משום נוגע בעדות והרשב"א והריטב"א כתבו כהר"ן ופי' המ"ב דמיירי בנוטל שכר בין יועיל עדותו ובין לא יועיל עדותו דאז אינו נוגע בעדות והבית מאיר החמיר דדווקא ג"כ שנוטל משני הבעלי דינים וזה אינו מוכרח: