א

סימן קס

בענין מ"ש במהרי"ק שורש י"ט בשם הר"א דהנך ד' דפ"ק דחגיגה הן דוקא. לכאורה צ"ע מפ"ט דב"ב (דקנ"ה ע"ב) הן אמת דמש"ש שטותא יתירתא חזא ביה י"ל דזהו בכלל המאבד מה שנותנים לו. וכ"מ בהריב"ש סי' תס"ח שסמכן זה לזה משמע שהוא ענין אחד. אך מש"ש ושדי ביה קשייתא כו' זביני לאו זביניה. משמע עי"ז נחשב שוטה כמש"ש התוס' (דקנ"ה ע"א) ד"ה אתמר. דמיירי שהגיע זמנו לימכר בנכסי אביו (דהיינו בן שמונה עשרה שנה לרבא) ומתחלה היה סבור רבא שהיה שוטה ולכך לא הוה מקחו מקח וממכרו ממכר כו' הרי ע"י דשדי קשייתיה נחשב שוטה. וכ"כ בהג"א שם בסי' ל"ד סד"ה והפעוטות. וז"ל ואפי' בן עשרים שנה ועביד מילי דשטות כגון ההוא דאכל תמרא ושדי קשייתא בביתא ומסברי ליה ולא סבר אין ממכרן ממכר עכ"ל. מיהו אפ"ל דבאמת אינו שוטה לכל דבר ואין זה שוטה האמור בתורה. אלא דלענין למכור בנכסי אביו שאמרו עד שיהא בן עשרים שנה נידון כקטן. הרי בעינן לזה שיהי' לו דעת מיושב יותר מסתם דעת שהוא מבן י"ג שנה ויום אחד. ולכן אף שהוא בן עשרים שנה אם אנו רואים שאין בו דעת דאכל תמרי ושדא קשייתא כו' אין ממכרו ממכר בנכסי אביו דלא עדיף מפחות מבן עשרים ויודע בטיב כו'. ויש ראיה לזה שהרי גדולה מזו מבואר בנמוק"י שם וז"ל ודעת הרא"ם ז"ל דכל שיש לו עשרים שנה וסימנים אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר. אבל הריטב"א ז"ל כתב בשם רבו הרא"ה ז"ל דכש"כ שאם לא היה יודע וכו' שהוא שוטה ואין מקחו וממכרו כלום ויותר נכון בעיני דעת הרא"ם ז"ל שלא תקנו על דבר שאינו מצוי כמו שכתבו הכי לעיל גבי ירושה והניחוה על הדין שהרי לענין קדושין וגיטין וחליצה לא חשבינן ליה כשוטה מפני שהוא אינו יודע בטיב משא ומתן עכ"ל. הרי להרא"ה והריטב"א אע"פ שהוא בן עשרים שנה ואינו שוטה ע"ד דאכיל תמרי ושדי קשייתא כ"א שאינו יודע בטיב משא ומתן נחשב שוטה ואין מקחו וממכרו כלום. ועכצ"ל שזהו רק לענין נכסי אביו. ונהי דהנ"י דחה דבריו זהו רק כשאינו יודע בטיב משא ומתן אבל אם אכיל תמרי ושדי קשייתא ומסברי ליה ולא סבר י"ל שלגבי נכסי אביו אין ממכרו ממכר ועיין בש"ע ח"מ סי' רל"ה ססע"י ט'. ועיין בב"י סי' רל"ה סעי' י"ג בד"ה ומ"ש בשם רב אלפס. הביא דברי הנ"י מ"ש בשם הרא"ם דכל שיש לו עשרים שנה וסימנים אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר. ושהרא"ה והריטב"א חולקים עכ"ל הב"י. וע"ז כ' בכנה"ג שם בהגהת הב"י אות כ"א וז"ל והוא (ר"ל הנ"י) הסכים לדברי הרא"ם ז"ל ובהג"א הסכימו לסברת הרא"ש ז"ל מורה צדק עכ"ל והוא הג"א דלעיל. נמצא מ"ש הג"א ועביד מילי דשטות כגון כו' מפרש הכנה"ג לא להחשיבו שוטה ממש עי"ז אלא שאינו יודע בטיב משא ומתן ולכן אין ממכרו ממכר כדברי הרא"ה. וא"כ להכנה"ג הנה להרא"ם והנ"י אפי' אכיל קשייתא ושדי תמרא כל שהוא בן עשרים שנה ממכרו ממכר דאל"כ מנ"ל דהג"א ס"ל כהרא"ה. וכ"מ בהגמי"י ר"פ כ"ט מה' מכירה ובסמ"ג מ"ע סי' פ"ב גבי חש"ו לענין מכירה הביאו דסימני שוטה הן אחד מהארבעה דברים האמורים רפ"ק דחגיגה מוכח דענין ההוא דאכיל תמרי ושדי קשייתא אינו להחשיבו שוטה עי"ז כלל רק שנחשב לבלתי יודע בטיב משא ומתן לכן היכא שצריך לענין המכירה שיהיה יודע בטיב משא ומתן בכה"ג אין מכירתו מכירה. וכ"ז לשטת התוס' דההוא דשדי קשייתא מיירי לענין למכור בנכסי אביו אחר עשרים שנה אעפ"כ י"ל להג"א אין זה שוטה גמור רק דמכירתו לא הוי מכירה ואפשר שכ"ד התוס' ג"כ. וא"כ מוכרח דבש"ע סי' רל"ה ססע"י ט' פסק לא כהתוספות ולא כהג"א. וזה קשה שיפסקו הב"י ורמ"א לא כהתוס' והג"א. אך לפמ"ש י"ל דלא פסק הש"ע רק שא"צ שיהיה יודע בטיב משא ומתן אבל באכיל תמרי ושדי קשייתא ומסברי לי' ולא סבר י"ל אין מכירתו מכירה אע"פ שאינו שוטה גמור ועמ"ש לקמן בשם רב האי גאון בספר מקח וממכר שער ג' ס"ל ג"כ כמ"ש הכנה"ג בשם הג"א:

ולשטת רשב"ם מיירי ההוא עובדא לענין למכור בנכסי אביו כשהוא פחות מבן עשרים שנה כמ"ש רשב"ם שם (דקנ"ה ע"ב) מהכא שמעינן כו' ואינו שוטה ממש אבל בפחות מבן עשרים בעינן חכמה יתירה כו' אתא לקמיה דרבא כדי לחזור בו ולומר שאינו יודע בטיב משא ומתן עכ"ל. א"כ ענין אכיל קשייתא ושדי תמרי היינו להחשיבו עי"ז אינו יודע בטיב משא ומתן ולמעשה כיון דמסברי ליה וסבר החשיבו כיודע בטיב משא ומתן. ותלה ההוא דאכל קשייתא ושדי תמרי בחוצפה יתירה ור"ל שלא נגרע עי"ז מדין יודע בטיב משא ומתן. אבל להחשיבו שוטה גמור זה ודאי לא אפילו לא מסברי ליה וסבר. וכ"פ באגודה שם כדעת הרשב"ם פ"ט דב"ב סעיף ר"י ולמכור בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים שנה והכי הלכתא והני מילי דלא ידע בטיב משא ומתן אבל יודע בטיב משא ומתן אפילו בן י"ג ויום אחד מקחו מקח עכ"ל. וכ"ד הרא"ש שם סס"י ל"ג. וכמ"כ לשטת רב אלפס דההוא עובדא דרבא מיירי לענין שאר קרקעות שלא מנכסי אביו שיכול למוכרם בפחות מן עשרים רק בתנאי שיודע בטיב משא ומתן כמבואר בש"ע סי' רל"ה ס"ח. א"כ עובדא זו דרבא היינו שלא יהא ממכרו בקרקע כלום אע"פ שאין לו דין שוטה ממש. וכ"מ בספר המקח לרב האי גאון שער ג' סעי' י"ב דההוא דאכיל קשייתא ושדי תמרי היינו חסרון דעת ולכן אין ממכרו בקרקע כלום אבל לא דהוי שוטה. שהרי כתב ולענין חסרון דעתו הכי גרסינן פרק מי שמת ההוא פחות מבן עשרים כו' אכיל תמרי ושדי קשייתא כו' מכל הני אנפי אתחזי לן בן שלש עשרה ויום אחד עד כ' שנה למכור בקרקע צריך שיהא בן דעת ושיביא שתי שערות עכ"ל הרי ענין אכיל תמרי ושדי קשייתא זהו שאינו בן דעת ולא מהני מכירתו בקרקע עד בן כ' ובמטלטלי ודאי מהני א"כ מוכרח דאין לו דין שוטה עכ"ל. עוד כ' דאפי' בן עשרים צריך בדיקה אם דעתו מיושבת עליו ויודע בטיב משא ומתן כו' אבל אם אינו יודע כשאר בני אדם במשא ומתן או שדעתו מטורפת עליו כו' אין ממכרו מתקיים אלא בב"ד עכ"ל הרי אף שאין דעתו מטורפת רק שאין יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו מתקיים נמצא מבואר כמש"ל דגם להתוס' אין הענין שנחשב שוטה גמור רק כיון שאין בו דעת מיושב אין מכירתו כלום אפילו לאחר עשרים שנה ונתברר מזה שאין מכאן שום משמעות דההוא דאכיל קשייתא ושדי תמרי נחשב שוטה וע' בגמ' ר"פ מי שהחשיך דשוטה גרע מחרש מוכח קצת דשוטה לית לי' דעת כלל: