ג

ואולי יש להעיר ממ"ש הב"ש סי' קמ"א סמ"ה ס"ק ס"ב בדין הנזכר בגמרא פרק כל הגט (דכ"ט ע"א) אל תגרשנה אלא בבית וגרשה בעליה אל תגרשנה אלא בימין וגרשה בשמאל דאינו גט ופי' הב"ש דוקא שא' אל תגרשנה אלא כו' אבל אם אמר שיתן בבית או בימין וגרשה בעלי' או בשמאל ליכא קפידא. והיינו משום דאין טעם לומר שיהי' בזה קפידא אמרינן מסתמא לא קפיד אא"כ פירש דקפיד א"כ לדבריו כשהשיב לארבעה המדברים כתבו או שהרכין ודאי לא קפיד שהשאר שהיו במעמד לא יכתבו דזה עדיף טובא מדינו דהב"ש דשם יש שינוי מצוויו. משא"כ הכא הרי צוה שיכתבו. ומה שהשיב כן לארבעה מפני שהם המדברים אבל מסתמא י"ל כוונתו לכולם. ולכן אף ששם יש חולקין על הב"ש ואין דינו מוסכם כלל כאן עדיף טובא דנראה באומר לעשרה כתבו גט אפשר ג"כ אינו מדבר עם כל העשרה דזה רחוק. אלא העשרה הם במעמד והוא מדבר עם שנים ושלשה מהם הסמוכים לו ואומר להם כתבו גט ואעפ"כ אנו מפרשים דכוונתו לכל העשרה. וז"ל הטוש"ע סי' קמ"א סכ"א היו רבים עומדים ביחד ואמר הוליכו גט זה לאשתי איזה מהם שירצה יוליך כו' ולא חשוב זה גילוי דעת לבד דהא אומר בפירוש כתבו, אלא שאנו מפרשים לשונו דלכל העשרה נתכוין. ופירוש שמפרשים בלשונו אין זה גילוי דעת לבד כ"א כאילו פירש בהדיא עיין במשנה פ"ק דנזיר משנה ה' גבי הריני נזיר מלא הבית כו' ואם אמר סתם נזרתי ופי' הרע"ו כמו שידונו חכמים לשוני כו' מבואר דמה שהחכמים דנים בלשונו ה"ל כאילו פירש כן בהדיא. א"כ ה"נ כשאומר לעשרה כתבו אף שהסמוכים לו ממש הם רק שנים ושלשה מפרשים אנו דלכל העשרה נתכוין וזהו דוגמא בשכ"מ כשאומר כתבו מפרשים דכתבו ותנו קאמר וכנ"ל. וא"כ ה"ה אם היו עשרה במעמד ושנים שלשה מהם דברו עמו נכתוב גט לאשתך ואמר להם כתובו י"ל דלכל העשרה נתכוין מאחר שניכר הדבר שכולם לדבר זה מתכוונים. ולפ"ז ה"ה או כש"כ אם שנים או שלשה מהם אמרו לו שיצוה לכתוב וליתן גט לאשתו (ולא אמרו נכתוב) והרכין בראשו או השיב הן י"ל יותר דלכל העשרה נתכוין שכל הרוצה מהם יכתוב. ובפרטות שבנדון זה היה המגרש שכ"מ ומסוכן דאף באומר כתבו מפרשים אנו כתבו ותנו קאמר. א"כ כמ"כ הכא כשאמר להשואלים שיתנו גט יש לפרש דבריו ג"כ דנתכוין שכל השומע קולו יתן. וא"כ בנד"ז ששאלו ממנו ליתן גט לאשתו והשיב הן י"ל אף אם השואלים היו רק שנים כיון שהיו במעמד עוד אנשים כולם נעשו שלוחים על הנתינה. לכן אף אם האיש המנענע בידו של השכ"מ לא היה מאותן ששאלו ממנו ליתן חשוב שלוחו אם היה במעמד השואלים. ואף אם לא נסמוך ע"ז למעשה. מ"מ יש לצרף עוד טעם דהא בנתינת גט השליח עושה שליח א"כ אם אותן האנשים ששאלו מהשכ"מ ליתן גט הן צוו להאיש המנענע בידו לעשות כן הרי נעשו שלוחים על הנתינה ואף שהם לא נתכוונו לעשותו שליח כ"א נתכוונו שהשכ"מ יתן מ"מ י"ל שא"צ בזה כ"כ כוונה כ"א ע"פ ציווים הרי ממילא נעשה שליח ע"ד שנת' למעלה סעיף א':

קיצור בתוס' כשאמרו לו נכתוב והרכין הרי אלו יכתבו. ואפ"ל אף שהאומרים נכתוב היו רק שנים במעמד עשרה אזי כל העשרה יכולים לכתוב. דדוקא במנאם אמרינן דלמעוטי השאר קאתי. ועוד ראיה במכש"כ ממ"ש הב"ש סי' קמ"א סמ"ה ס"ק ס"ב. ועוד דבאומר לעשרה כתבו ג"כ י"ל שאינו מדבר עם כל העשרה רק עם הסמוכים עמו אלא דאומדין דעתו שכיון שאמר במעמד כולם כתבו על כל העשרה נתכוין לעשותם שלוחים לדבר זה. וא"כ ה"ה אם שנים ושלשה במעמד רבים אמרו לו נכתוב והרכין. וא"כ ה"ה אם שנים או שלשה במעמד רבים אמרו לו שיצוה ליתן גט והרכין או השיב הן: