א

סימן קנז

שכ"מ שהיה לו אשה חרשת מתולדתה ובעת שהיה שכ"מ לא היה שפוי בדעתו לגמרי אם מהני הגט שנתן לה אז:

במשנה פ' כל היד (דף י"ג ע"ב) והשוטה ושנטרפה דעתה ובגמ' היינו כו' מחמת חולי. והרמב"ם פ"ח הט"ו השמיט זה דמחמת חולי והיינו משום דסוף סוף זהו רק שוטה וכן הרמב"ן בהלכותיו ספ"ב. וא"כ יקשה על המשנה דהל"ל רק שוטה לבד. ומאי נפ"מ אם זה בא מחמת חולי או סתם שוטה. ולכן נעל"ד דשוטה היינו שוטה גמור. והסימנים בו פ"ק דחגיגה. אבל שנטרפה דעתה מחמת חולי אין בה א' מכל אלו הסימני שוטה שבחגיגה רק דעתה מבולבלת. וראי' ממ"ש פ"ב דחגיגה (דף ט"ו) בן זומא הציץ ונפגע. פרש"י שנטרפה דעתו ובודאי לא היה ח"ו שוטה ממש רק שדעתו לא היה בישוב. וכ"נ מדברי רב האי גאון שבעין יעקב שם. והעיר מענין שיר של פגעים שבועות (ט"ו ע"ב). וכ"מ ממש"ש ועדיין בן זומא מבחוץ. ובפי' רב האי גאון שיצא מכלל הדעת. וז"ל מהרש"א שם בח"א נתבלבלו אצלו הדברים ונטרפה דעתו כאדם נפגע שאינו משיב הדברים על בוריו. וברבות בראשית ספ"ב נהפך ר' יהושע ואמר לתלמידיו הלך לו בן זומא. פי' המ"כ שהעמיק מאד להסתכל במעשה מרכבה כו' עכ"ל. והנה במשנה סוף מסכת קנים זקני ע"ה דעתן מטורפת עליהן. ודאי אין הענין שנעשו שוטים ממש רק שדעתם אינם מיושבת כו'. עד"ז השמיענו המשנה דנדה פכה"י בענין ושנטרפה דעתה ע"י חולי דאף שאינה שוטה גמור כלל. עכ"ז כיון שדעתה בבלבול לא סמכינן עלה באיסור נדה וכמו חרשת שאינה שומעת ואינה מדברת שאינה נאמנת על זה. ואמרו בגיטין פמש"א (דע"א ב') לענין נתחרש הוא אינו מוציא עולמית ואע"ג דחזינן ליה דחריף ובודאי ה"ה בנדה שם. א"כ ה"ה לענין שנטרפה דעתה מחמת חולי כל שהיא קצת בבלבול. וא"ש דין המשנה שהוצרך להשמיענו תרתי. השוטה ושנטרפה דעתה ובחנם השמיטו זה הרמב"ם והרמב"ן. אבל בטושו"ע י"ד סי' קצ"ו ס"ח כתב כלשון המשנה. ואפ"ל הרמב"ם אזיל לשיטתיה דהנך סימנים דפ"ק דחגיגה הן לאו דוקא. וא"כ לדידיה י"ל כל שנטרפה דעתה מחמת חולי חשוב שוטה גמור ועיין רש"י ר"פ מי שאחזו ד"ה לא אמר כלום שאין דעתו מיושבת. היינו ג"כ ע"ד ושנטרפה דעתה מחמת חולי. וכמ"ש בירושלמי שם קורדייקוס אין בו אחד מכל אלו סימני שוטה דפ"ק דחגיגה. ומעכשיו נוכל לומר ג"כ בענין זה השכ"מ אע"פ שלא היה שפוי בדעתו לגמרי אין זה שוטה כ"א שנטרפה דעתו קצת החולי ולכן לא גרע ודאי מחרש גמור. ולכן כיון שכאן היו קדושי חרשת דאשתו היא חרשת מתולדתה י"ל שפיר גיטו שנתן לה בהיותו שכ"מ אף שלא היה שפוי בדעת לגמרי הוי גיטא להפקיע קדושי חרשת: