א

סימן קנו

גט ששלח מי שנכפה ר"ל יש לחוש לכאורה שמא יהיה נכפה בשעת הנתינה והרמב"ם פ"ט מה"ע פסק דאז הוי כשוטה ובש"ע אה"ע סי' קכ"א פסק דצריך שיהיה בדעתו בשעת נתינה ג"כ וע' בת' ב"ח סי' ק"א ונ' לצדד משום דבגמ' פ' מי שאחזו גבי קורדייקוס פריך ולר"י נמי נדמיי' לישן ישן לא מחוסר מעשה האי מחוסר מעשה פרש"י שצריך רפואה בשרא סומקי אגומרי וחמרא מרקא א"כ לפ"ז הנכפה שחוזר לאיתנו ממילא אחר שעה בלי רפואה יש לדמותו לישן. אפס לכאורה יש לחלק דדוקא בקורדייקוס אמרי' הכי שאין בו שום סי' מסימני שוטה כדאיתא בירושלמי שם. אבל בשוטה אפשר אף אם אינו מחוסר מעשה ל"ד לישן. ונכפה להרמב"ם בשעת כפייתו הוי שוטה. אך דבפי' המשניות להרמב"ם שם מבואר דקורדייקוס הוא ג"כ מין ממיני חולי הנופל א"כ אין להחמיר בנכפה יותר מבקורדייקוס וכיון דלא מחוסר מעשה ה"ל כישן (הנה שהרמב"ם מפרש עתים חלים וכו' שבפ"ג דר"ה דהיינו נכפה אפ"ל משום דיצא לו ממש"ש כפאו ואכל כו' ואינו מוכרח כ"כ וצ"ע). ותו דהב"ש והפר"ח סי' קכ"א כ' גבי שכור בשעת נתינה כיון דלא מחוסר מעשה ה"ל כישן. ושכור דמי לשוטה. ע"כ נ' דאין להחמיר לחוש עכ"פ שמא יהיה נכפה בשעת הנתינה. וכ"כ בפשיטות בתשו' ב"א סי' קי"א. ותו דלכאורה יש כאן ס"ס שמא לא יהיה נכפה באותו יום ואת"ל שהיה שמא כבר חזר לאיתנו דומה למ"ש פ"ב דנדה אימור לא ראתה ואת"ל ראתה אימור טבלה דאפי' למ"ד וסתות דאורייתא סמכי' אהך ס"ס ע' בבד"ה ומ"ה וכמ"ש במ"א. מיהו יש לחלק דהכא יש חזקת א"א כנגד ונגד חזקה לא מהני ס"ס. ויש לדמותו לתשו' הר"ן סי' ס"ו גבי מקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטים וכו' וגבי חולי כו' יעו"ש. אך למ"ש האחרונים סי' קכ"א דאפי' בקורדייקוס בשעת נתינה אין כאן רק פסול דרבנן יש להקל בס"ס וכ"פ בתשו' שבו"י חאה"ע בדיני גיטין יעו"ש בשם הג"פ. ותו דבנד"ז י"ל דאיכא רובא דעדיף מס"ס שהרי עכ"פ רוב ימיו ושעותיו הוא חלים. ויש לדמותו להא דפ' הרואה כתם אם רוב ימי' בהרגשה וכו' ורובא עדיף אף מחזקה בדאוריי' וכ"ש כשהמיעוט לא שכיח כנד"ז. וכ"ש שכבר נת' שי"ל דדמי לישן הלכך אין כאן בית מיחוש. וע' בירוש' שם דר' יוחנן ס"ל דכותבין ונותנין לאלתר וגם זה יש לעשות סניף. ע' ב"א. ואפשר דלרווחא דמילתא היה טוב שהשליח לאחר שיתן גט זה להאשה אזי אח"כ למחר יקחנו מידה ויתננו לה שנית וכן שלישית ביום גימ"ל דממ"נ אם כשנתנו לה פ"א היה הבעל נכפה א"כ י"ל שלא עשה שליחותו דדמי להא דאמרי' (דס"ג) מי אמר להו כתובו חספא וכו'. וה"נ דין השליח כדין העדים כמ"ש בד"מ סס"י קכ"ב וב"ש ופר"ח. ובג"פ רחוק לומר שיזדמן שלא יהיה בריא בפ"א מהן עכ"פ. מיהו זהו רק לרווחא דמילתא אבל מעיקר הדין אין לחוש לזה כלל מטעמים הנ"ל: