א

סימן קנה

מכתבם מן י"ו חשון הגיעני. והגם כי אין לי פנאי כלל להשיב בענין חמור דעסק גיטין ובפרט למרחוק ושלא עשו גב"ע שנית בסאראקא. אעפ"כ לא אשיב פניהם. והנה כבר כתבתי אשתקד שעיקר סמיכתי כיון שיש עדות שהיה בטולטשין כפקח ולא נראה בו שום שטות. א"כ מה שיש עדות שבסאראקא דיבר שטות. אין זה שובר העדות דטולטשין שהרי י"ל עכשיו נתרפא. וע' כה"ג במרדכי ר"פ מש"א. ואם משום דזהו לא ראינו בו שטות. ולא ראינו אינו ראיה. י"ל להש"ך בח"מ סס"י ל"ז ובי"ד רס"י א' כה"ג חשוב לא ראינו ראיה. ואף להש"ג רפ"ז דב"מ יש לדמותו להא דאיסי ס"פ האומנין דהיכא דשכיחי רואין הוי לא ראינו ראיה. אך יש להוסיף דאף גם לדברי הרב דסאראקא י"ל שלא אתחזק לשוטה והוא זה כי על המעשה שעשה פ"א דבר שטות הרי הרב"י בח"מ סי' ל"ה ס"ט כ' ונ"ל שאין הכוונה שבפעם אחד שיעשה אחד מאלו (דהנך דפ"ק דחגיגה) דרך שטות מקרי שוטה אלא כשדרכו בכך וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל ונמצא דעתו משובשת תמיד עכ"ל והביאו הש"ך בי"ד סי' א' ס"ק כ"ג והפר"ח והכו"פ. והת"ש שם ס"ק מ"ו דקדק מהתוס' דחגיגה (דף ג' סע"ב) ד"ה כיון. דבחד זימנא נמי נחשב שוטה ונדחק בלשון הברייתא היוצא יחידי והלן דמשמע ודאי דאינו פעם א' לבד והטורי אבן הכריח מהש"ס דחגיגה שם להפך דבעינן שיוחזק ולא סגי בפעם אחד יעו"ש דהוכחה יפה הוא. ועכ"פ בנד"ז שהדבר שעשה פ"א דבר שטות אינו מהנך דחגיגה כ"א דבר אחר אשר מקור להחשיב גם זה לשוטה נובע מדברי הרמב"ם. ומדברי הרמב"ם ודאי מוכח כדברי הב"י דבעינן שיעשה כן תמיד והת"ש נדחק בדברי הרמב"ם. וכ"נ מדברי אאזמו"ר הגאון ז"ל בי"ד סי' י"א סעי' ה' שמהרמב"ם משמע כדעת הב"י ומהתוס' הוא שיש לדקדק כהת"ש. א"כ יש לסמוך על הרמב"ם בודאי כשהמעשה שטות אינו מהנך דפ"ק דחגיגה דאין להחשיבו כשוטה ע"י פעם אחד לבד. וא"כ בנד"ז כיון אף לדברי הרב מסאראקא לא עשה מעשה שטות כ"א פעם אחד אינו נחשב שוטה כלל עי"ז ונשאר מה שדיבר כמה פעמים מה שהוא שגעון ושטות רק לא מהדברים שבפ"ק דחגיגה ע"ז י"ל דהא אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דהנך ד' דחגיגה לאו דוקא מ"מ כ' מהרי"ק סוף שורש י"ט דדוקא שהגיע לשטות גדול כמו הני דפ"ק דחגיגה עכ"ל ממילא י"ל דאין לדמות דבור למעשה דהני דפ"ק דחגיגה מעשה נינהו וגם מוחזק במעשה זו ג"פ. משא"כ מה שדיבר דברי שטות לא הגיע זה להני דפ"ק דחגיגה וגם מהלשון ודיבר כמה פעמים אשר הוא ממש שגעון ושטות עכ"ל הנה כמה פעמים יתפרש ג"כ על ד' או ה' פעמים א"כ משמע כל דיבוריו אינן דברי שגעון ושטות כ"א כשאר אדם (וזה היה רצוני שיתברר ע"י גב"ע מסאראקא ומעלתם לא קיימו דברי). ולכן אינו דומה למ"ש התוס' בגיטין פמש"א (ד"ע) וסה"ת סי' ק"ל כששכ"מ אינו שפוי ומדבר ואינו יודע מה מדבר נחשב כשוטה דהתם שאני שכל דיבוריו באותו עת הוא כן. אבל בנד"ז אשר רוב דבוריו רובם ככולם הם כפקח אף אם דיבר ד' או ה' פעמים במשך זמן דברים כשוטה אינו נחשב שוטה עי"ז וגם יש דיעות דדוקא ע"י אחד מהנך דפ"ק דחגיגה חשוב שוטה כמ"ש בשו"ת זכרון יוסף סי' י' וז"ל טעם ב' לשריותא דראוי לפסוק כרבינו שמחה וסיעתו דלאחזוקי בשוטה בעינן דוקא אחד מהנך ד' דברים דבפ"ק דחגיגה והביא שם הרבה פוסקים דס"ל כן יעו"ש. ואפשר שכן משמע בירושלמי פמש"א דאומר סימני שוטה היוצא יחידי כו' משמע דהן דוקא סימני שוטה. והב"ש סי' קכ"א סס"ק ט' הביא דברי הב"י שפסק כהרמב"ם והג"פ שם ס"ק י"ב נוטה יותר לדעת רבינו שמחה וסיעתו והת"ג סס"י קכ"א הביא רק דעת הב"ש ולא ראה תשו' זכרון יוסף הנ"ל. גם הנה בתשובת זכרון יוסף חאה"ע סי' יו"ד כ' וז"ל דאפילו לדעת הרמב"ם דבסימן אחד מוחזק לשוטה לכל דבר היינו דוקא בלי בדיקה אי הוי חריף ובר שכל בשארי דברים משא"כ ע"י בדיקה וחקירה היטב שראינו שעושה שארי דברים בדעת שלימה כשארי בעלי דיעה ובינה ודאי לאו שוטה הוא ותלינן מעשים המשובשים בדברים ידועים כמו בחולי או שארי סיבות עכ"ל. וא"כ לפ"ז הי' מקום לומר דאף אם נחשוב מה שדיבר כמה פעמים מה שהוא שגעון ושטות ונחשוב זה לסימן שוטה. מ"מ כיון בשאר כל דבריו מדבר כשאר אנשים פקחים י"ל אינו שוטה כלל. אך אח"כ כ' הזכרון יוסף להפך שם סד"ה טעם ד' וז"ל אמנם מ"ש מר לעיל מזה דנ"ל להתיר בשוטה בענין אחד וחכם בשארי דברים ליתן גט לאשתו משום דהוי בכלל יש לו מעשה אפי' בדאורייתא ואני אומר דלדעת הרמב"ם ז"ל וכן אפילו לדעת רבינו שמחה משפירא וסיעתו אם יש בו אחד מן ד' סימני שוטה דבמס' חגיגה לא עלה ולא יעלה ע"ד שום חכם להכשיר גט כנ"ל כיון דעכ"פ לאו בר כריתות הוא וכמ"ש אני לעיל בסמוך והוא ברור עכ"ל. ואפשר דלא פסק כן רק בעושה מעשה שטות בדבר אחד אבל כשרק דיבר דברי שטות באיזו דבר אם בכל הדברים מדבר כפקח י"ל לא יחמיר. ומ"מ אין לסמוך ע"ז כלל להקל. אכן כיון דעכ"פ יש סברות דאין נחשב שוטה ע"י הגב"ע דהרב דסאראקא לפי המשמעות שדקדקתי מלשונו. לכן עכ"פ י"ל שיש לסמוך על גב"ע שבשעת הגט וקודם לכן שלשה חדשים לא ראו בו שום שטות כלל דאין לך אלא מקומו ושעתו והרי י"ל שנתרפא. אך ראיתי במכתבם דאשתקד ודהאידנא לא נתבאר שעשו גביות עדות ממש במחניכם ק' טולטשין על זה כ"א כתבו וז"ל אמנם לא ראינו בו שום דבר שטות ושגעון ח"ו ובפרט מסימני שטות המבוארים בגמ' ובש"ע אה"ע לא ראינו בו לא מהם ולא כיוצא בהם וזאת יעידון ויגידון כל אנשי עירנו המכירים אותו שכשמדברים עמו איזה עסק הוא מדבר בהשכל ודעת ככל הפקחים עכ"ל. ע"כ עכ"פ צריך שיוגבה ע"ז עדות גמור מאנשים המכירים אותו שבהיותו במחניכם מקודה"פ דשנת תר"י עד אמצע הקיץ לא ראו בו שום דברי שטות ושגעון ח"ו וכשמדברים עמו איזה עסק הוא מדבר בהשכל ודעת ככל הפקחים ויוגבה העדות הזה בפני ב"ד הצדק וגם בגב"ע דק' ייאמפלא מבואר וכעת הנה קבלנו עדותו של ה' ר' אליעזר הנ"ל ועוד יש אנשים אחרים שהיו אתו עמו אך אינם נמצאים כעת עכ"ל ע"כ יש לגבות העדות גם מהם ועכ"פ לא פחות עוד אחד ואם יעיד כמו הר"א הנ"ל שהיה עם המגרש בעת נתינת הגט ואחר נתינת הגט והיה המגרש שפוי בדעתו בכל עניניו ככל אנשים הפקחים בלתי שום חשש שגעון כדרך שהעיד ה"ה ר"א הנ"ל: