ז

ובמשנה פ"ק דנדה (דף ז' ע"א) א"ר יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה. ובגמ' שם אמר לו ר"א לר"י אתה לא שמעת אני שמעתי כו'. נ' שהכוונה דבכה"ג אין לא שמעתי של ר' יהושע ראיה. מאחר שר"א אומר ששמע. איך נכחיש דבריו בשביל שחבירו לא שמע אף שטענת ר' יהושע נראה שרחוק שלא ישמע. מ"מ כיון שר"א אומר ששמע כו'. משא"כ בנד"ז אין מי שיכחיש העדים דטולטשין כנ"ל א"כ הוי לא ראינו שלהם ראיה. וא"כ כ"ש בצירוף הטעמים דלעיל אות ד' ואות ה' כאשר רק בדבר אחד שאינו מהנך דחגיגה הוא שוטה ובשא"ד הוא פקח גמור שי"ל שאינו נידון כשוטה. א"כ בהצטרף הטעם הזה דעכשיו לא ראו בו שום עניני שטות כלל שאין לחוש. ובלא"ה על המעשה שעשה פ"א דבר שטות הרי הרב"י בח"מ סי' ל"ה ס"ט כ' ונ"ל שאין הכוונה שבפעם אחד שיעשה אחד מאלו (דהנך דפ"ק דחגיגה) דרך שטות מקרי שוטה אלא כשדרכו בכך וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל ונמצא דעתו משובשת תמיד עכ"ל והביאו הש"ך בי"ד סי' א' ס"ק כ"ג והפר"ח והכו"פ. והת"ש שם ס"ק מ"ו דקדק מהתוס' דחגיגה (ד"ג סע"ב) ד"ה כיון. דבחד זימני נמי נחשב שוטה ונדחק בלשון הברייתא היוצא יחידי והלן דמשמע ודאי דאינו פעם א' לבד. והטורי אבן הכריח מהש"ס דחגיגה שם להפך דבעינן שיוחזק. ולא סגי בפעם אחד יעו"ש דהוכחה יפה הוא. ועכ"פ בנד"ז שהדבר שעשה פ"א דבר שטות אינו מהנך דחגיגה כ"א דבר אחר אשר מקור להחשיב גם זה לשוטה נובע מדברי הרמב"ם. ומדברי הרמב"ם ודאי מוכח כדברי הב"י דבעינן שיעשה כן תמיד והת"ש נדחק בדברי הרמב"ם. וכ"נ מדברי אאזמו"ר הגאון ז"ל בי"ד סי' א' סעיף ה' שמהרמב"ם משמע כדעת הב"י ומהתוס' הוא שיש לדקדק כהת"ש. א"כ יש לסמוך על הרמב"ם בודאי כשהמעשה שטות אינו מהנך דפ"ק דחגיגה דאין להחשיבו כשוטה ע"י פעם אחד לבד. וא"כ בנד"ז כיון אף לדברי הרב מסאראקא לא עשה מעשה שטות כ"א פעם אחד אינו נחשב שוטה כלל עי"ז. ונשאר מה שדיבר כמה פעמים מה שהוא שגעון ושטות רק לא מהדברים שבפ"ק דחגיגה. ע"ז י"ל דהא אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דהנך ד' דחגיגה לאו דוקא מ"מ כ' מהרי"ק סוף שרש י"ט דדוקא שהגיע לשטות גדול כמו הני (דפ"ק דחגיגה) עכ"ל. ממילא י"ל דאין לדמות דבור למעשה דהני (דפ"ק דחגיגה) מעשה נינהו וגם מוחזק במעשה זו ג"פ. משא"כ מה שדיבר דברי שטות לא הגיע זה להני (דפ"ק דחגיגה) [ע' מפתח]. וגם מהלשון ודיבר כמה פעמים אשר הוא ממש שגעון ושטות עכ"ל הנה כמה פעמים יתפרש ג"כ על ד' או ה' פעמים א"כ משמע רוב דיבוריו אינן דברי שגעון ושטות כ"א כשאר אדם ולכן אינו דומה למ"ש התוספות בגיטין פמש"א (ד' ע') וסה"ת סי' ק"ל כששכ"מ אינו שפוי ומדבר וא"י מה מדבר נחשב כשוטה דהתם שאני שכל דיבוריו באותו עת הוא כן. אבל בנד"ז אשר רוב דיבוריו רובם ככולם הם כפקח אף אם דיבר ד' או ה' פעמים במשך זמן דיבורים כשוטה. אינו נחשב שוטה עי"ז. דהא גם בשוטה בדבר אחד במעשה אם בשא"ד הוא כפקח נתבאר לעיל סעיף ג' טענות להקל. וא"כ כשאינו שוטה במעשה רק שדיבר כמה פעמים ושאר דבריו הם כפקח י"ל לא חשוב שוטה. וגם כיון שבעינן חזקה ג"פ ובדבור י"ל ליכא חזקה אם שהה בינתיים זמן רב. וגם כמ"ש התוס' (גיטין ד"ע) גבי דברי שטות של שכ"מ שי"ל תונבא הוא דנקיט ליה ופי' הערוך דהיינו טרדא שטרוד בחוליו. וה"נ אפשר לתלות שהיה שיכור אז. ואף לפמ"ש הרב דסאראקא תחלה שהוא מוחזק ומפורסם פה בעירו לאיש שוטה ומשוגע גמור כיון שלא מצאו עדים רק שעשה פ"א ודיבר כמה פעמים כו' כנ"ל. א"כ ההכרח לפרש אומרו שמוחזק לאיש שוטה ומשוגע זהו כענין הנזכר בטוש"ע סי' קנ"ד ס"ה איש המשתטה מידי יום כו' והוא מתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' ג' מכה הורג וזורק ובועט ונושך כו' וראובן משיב אינו מטורף אך אינו בקי בטיב העולם. ס"ל בפשיטות דיכול ליתן גט. גם סוף כלל פ"ה סי' י"ב אע"פ שאין דעתו מיושבת עליו כל כך כו'. ומאחר שלא מצאו עדים רק שדיבר כמה פעמים כו' י"ל אין זה שוטה. ועכ"פ כיון אנשי ק' טולטשין מעידין שכמה חדשים קודם נתינת הגט לא ראו ממנו שום דיבור שטות כ"א דיבורו ככל בני אדם. נ' שיש להקל דגיטו גט גמור. גם בתנ"ך מצינו לשון שגעון שאינו על משוגע גמור כמו יככה ה' בשגעון פ' תבא (כ"ח כ"ח) ות"א בטפשותא. וטפשות אינו שוטה גמור כי תרגום אשר נואלנו בפ' בהעלותך תרגום דאטפשנא. ורש"י פי' שהוא ענין אויל. ואין זה שוטה ממש אלא כמו גבי השמן לב העם הזה ישעי' ז' י' ת"י טפש לביה דעמא. וכן בתלים סי' (קי"ט ע') טפש כחלב לבם. והמנהג כמנהג יהוא בן נמשי כי בשגעון ינהג במ"ב סי' (ט' כ'). ופי' במצ"ד בלי סדר וישוב הדעת. וכן שם (ט' י"א) מדוע בא המשוגע הזה אליך שהיו קורין לנביא משוגע כמ"ש במצ"ד ואין ר"ל משוגע ממש. וכן והיית משוגע ממראה עיניך בפ' תבא (כ"ח ל"ד). וכן בהושע סי' ט' פסוק ז' משוגע האיש הרוח ובזכריה סי' י"ב ד' ורוכבו בשגעון כ' המצ"ד ר"ל לא ילחמו כסדר תכסיסי מלחמה. וכן בירמיה סי' (כ"ט כ"ו). ע"כ מ"ש הרב דסאראקא שהוא מוחזק כו' אין לבנות יסוד ע"ז זולתי על מה שהעידו עדים שעשה מעשה פ"א וע"כ נראה לסמוך להקל על עדות אנשי טולטשין והב"ד דק' ייאמפלא: