ו

ומעתה בנ"ד הנה הרב דק' סאראקא כתב שע"פ גב"ע בעירו שמשם הוא המגרש הועד איך שעשה פעם אחד ודיבר כמה פעמים אשר הוא ממש שגעון ושטות אך המה לא מהדברים שבפ"ק דחגיגה. והב"ד דק' טולטשין ששם הוא אשתו של המגרש. והמגרש היה בבית חותנו כתבו שהמגרש הוא איש מבוהל ועושה מעשה נערות וזולל וסובא אמנם לא ראו בו שום דבר שטות ושגעון ח"ו ובפרט מסימני שטות המבוארים בגמ' לא ראינו בו לא מהם ולא כיוצא בהם וזאת יעידון ויגידון כל אנשי עירנו המכירים אותו שכשמדברים עמו איזה עסק הוא מדבר בהשכל ודעת ככל הפקחים עכ"ד הב"ד דק' טולטשין. והב"ד דק' ייאמפלא ששם פעלו ממנו ע"י פיתוי שיתן הגט לאשתו מעידין שכמה אנשים ישבו עמו מזמן הציווי שלו לכתוב הגט עד אחר גמר הכתיבה לא ראו בו שום סימני שוטה לא הן ולא כיוצא בהן לחשוש ע"פ הדין וגם אחר הכתיבה בעיר עד גמר הנתינה שהיה בכפר מעיד עד אחד שהיה עמו כל משך הנ"ל והי' שפוי בדעתו בכל עניניו ככל אנשים הפקחים בלתי שום חשש שגעון כי רמיא היה על האיש הנ"ל לעסוק עמו מחשש חזרה וביטול עכ"ד הב"ד דק' ייאמפלא. ומאחר שהב"ד דק' טולטשין כותבין שכשמדברים עמו איזה עסק הוא מדבר בהשכל ודעת ככל הפקחים. ולא ראו בו שום שטות כלל. א"כ י"ל שהדברי שטות שדיבר בק' סאראקא עתה חלפו והלכו ממנו. מאחר שלא ראו בו שום שטות. וא"כ אף אם בהיותו בק' סאראקא דיבר דברי שטות נאמר שעתה נחלם ונתרפא. דאין לך בו אלא מקומו ושעתו. הגם שיש לחוש שמא אותו הדבר שדיבר בו דברי שטות לא אינה לידו בהיותו בק' טולטשין וע"כ לא ראו בו שום שטות אבל אילו היה בא לידו דבר זה היה מדבר דברי שטות כמקדם אך זה רחוק דאילו היה שוטה באותו הדבר גם בהיותו בטולטשין איך לא היה מזדמן שיצא מפיו דברי שטות במשך שהיה שם בשנה זו מקודם הפסח עד אמצע הקיץ. וגם מתחלה היה שם שלשה שנים. אלא שנפרד משם על שנה ומחצה לסאראקא ובא בחזרה שנה זו קודם הפסח והי' שם עד אמצע הקיץ ואח"כ ניתן הגט כנ"ל. הרי במשך זמן כזה תחלה וסוף לא ראו בו סימני שטות כלל. א"כ י"ל שמה שהיה באמצע בהיותו בק' סאראקא. נתרפא אח"כ בבואו לטולטשין. וראיה לזה מהתשו' שבמרדכי ר"פ מי שאחזו סי' תכ"א ע"ד הגט הניתן בווירצבורג כי לא הודיעו בכתבם אך זה שנטרפה דעת הבעל ובדקוהו בדיקה משולשת ונתברר כי באותה שעה חלים היה וע"ז השיבותי כי אם לא הוחזק שוטה בדברים האמורים בפ"ק דחגיגה הרי הוא כפקח וא"צ בדיקה עכ"ל. משמע דע"י שבדקוהו מחזקינן ליה השתא בחלים. אף שבודאי היה תחלה מטורף. וה"נ משך זמן רבע שנה חשוב כבדיקה כיון שהיה אצלם כשאר בנ"א הפקחים. וכתוב בתשו' זכרון יוסף הנ"ל ד"ה טעם ג' דאע"פ שכ' הב"י סי' קכ"א דשוטה הוי כמי שאחזו קורדייקוס דלא מהני ביה בדיקה וכ"כ מהרש"א בחידושיו לתוס' ד"ה התם דעתא צילותא הוא בגיטין (דף ע' ע"ב). אלא ודאי דוקא בדיקה דנשתתק לא מהני ביה. אבל בדיקה משולשת גמורה האם הוא נבון וחכם במילי דעלמא כשאר פקחים ודאי מהני ביה מן הסברא כו' עכ"ל וע"ש בתשו' הנ"ל דכוונתו אפילו הוא שוטה בדבר אחד מהני ביה הבדיקה אם הוא חכם ונבון בשאר דברים ע"י בדיקה משולשת כהנ"ל וכ"ש וק"ו הכא דהבדיקה היא שלא נראו בו שום סימני שטות כלל ומתברר דאינו שוטה אפילו בדבר אחד ע"י שרואים שמדבר בכל הענינים כבני אדם הפקחים דעי"ז נתברר ודאי שהוא נבון וחכם בשא"ד ועל ידי שבמשך זה לא ראו ממנו שום מעשים ולא דבור שטות מתברר שאינו שוטה בשום דבר. דאין לומר שזה שלא ראינו ממנו שום דבורי שטות ה"ל כהא דתנן במשנה פ"ב דעדיות מ"ב ופרק י"ב דזבחים וחכמים אומרים לא ראינו אינו ראיה. מ"מ הרי כ' הש"ך בי"ד רס"י א' בשם מהרי"ק ש' קע"ב דבמנהג וכה"ג הוי לא ראינו ראיה וכמ"ש בש"ע ח"מ סס"י ל"ז. וע"ש בש"ך בח"מ סס"י הנ"ל שהאריך בזה. וחילק בין ההיא דזבחים דלא שכיח שימצא טריפה אחר ההפשט כו' אבל בדבר דשכיח כו'. ובד"מ בח"מ סס"י למ"ד סק"ז הביא מ"ש בהגמ"ר דסנהדרין סי' תשכ"ה ומסתברא דלא תנן לא ראינו אינו ראיה אלא היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה כו' ע"ש. והנה הש"ג בב"מ ר"פ הפועלים אע"ג דס"ל לא ראינו אינו ראיה אא"כ באופן היכא דאירע מעשה ונמנעו מלעשות. וכמ"ש הש"ך בשמו. עכ"ז סיים וז"ל ומה שמצינו לא ראינו ראיה גבי חזקת הישוב שפסק מהר"מ בתשו' מיימוני דשייכי לה' עדות סי' י"ג כו' ואחרי שהרוב אומרים לא שמענו שיש לפלוני חזקת ישוב לא יוכל להחזיק. התם ה"ט משום דלא שמעו דידהו הוי שמיעה כו' דמייתי ראיה מאיסי בן יהודה ס"פ האומנין דאמר הא איכא רואה יביא ראיה ויפטר עכ"ל. וע"ש בהרי"ף דאי לא מייתי ראיה משלם ובנ"י שם בשם הר"ן דלאו דוקא בשבועת השומרים אמרה איסי אלא אפילו בעלמא כי הכא אי איתרע דשכיחי בה סהדי הוא לא מיפטר בשבועה אלא בעדים עכ"ל. ודין דאיסי הובא בטוש"ע ח"מ סי' קפ"ז סעיף אב"ג ובסי' רצ"ד סעיף ב' ג' ובסי' ש"ה סעיף א'. ולכאורה יש להקשות על הא דאיסי גופא מ"ש מהא דקיי"ל דלא ראינו אינה ראיה. אע"כ צ"ל דכיון דשכיחי כאן רואים חשוב לא ראינו ראיה לחייבו לשלם. ומוציאים ממון עי"ז. ואע"ג דלכאורה בדין המשנה דזבחים הנ"ל ג"כ קרוב יותר שהי' ר"ח סגן הכהנים רואה. וא"כ יהיה לא ראינו שלו ראיה. אפ"ל דהתם שאני כיון דחכמים ס"ל דכל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשיטן העור יוצא לבית השריפה. א"כ ה"ל כאילו יש עדים שהדין כן. ע"ז לא מהני הלא ראינו דר' חנינא. דהא גם שם בהא דאיסי אילו יש שנים אומרים שראו אע"פ שהיו שם אנשים רבים מאד שאומרים לא ראינו אמרינן לא ראינו אינה ראיה. וכך כיון שהם מקובלים בענין הדין דיוצא לבית השריפה ע"ז אמרינן לא ראינו אינה ראיה. משא"כ בהא דאיסי כיון שיש חיוב עליו בממון זה שנמסר לידו והוא לבדו טוען שאירעו האונס. ע"ז אמרינן לא ראינו הוה ראיה לחייבו ולא להאמינו. ועיין בב"ש רס"י מ"ז. וכמ"כ בנד"ז כיון שאין שום אדם אומר שהיה בו שטות בהיותו בטולטשין מקודם הפסח עד אמצע הקיץ. ואנשי העיר אומרים להפך שהיה כפקח ולא ראו בו שום שטות ע"ז הוה לא ראינו ראיה דהא ודאי ג"כ רחוק הדבר שלא יגלה בהתתיה במשך זמן כזה לשום אדם בטולטשין. ואם משום שיש עדות ג"כ בסאראקא שהיה מדבר דברי שטות. הרי י"ל נתרפא. ומה גם דהא על כרחך השלשה שנים שהיה מקודם ג"ט בטולטשין ולא נראה ממנו שום שטות הוי ודאי חזקה גמורה שהיה פקח. וא"כ מה שבסאראקא הוגבה עדות שדיבר כשוטה. עכצ"ל שאח"כ בבואו לסאראקא נתקלקל. א"כ כמ"כ י"ל שבבואו אח"כ לטולטשין נתרפא:

קיצור כיון שיש עדות שהיה בטולטשין כפקח ולא נראה בו שום שטות. א"כ מה שיש עדות שבסאראקא דיבר שטות. אין זה שובר העדות דטולטשין שהרי י"ל עכשיו נתרפא. וע' כה"ג במרדכי ר"פ מש"א. ואם משום דזהו לא ראינו בו שטות. ולא ראינו אינו ראיה. י"ל להש"ך בח"מ סס"י ל"ז וביו"ד רסי' א' כה"ג חשוב לא ראינו ראיה. ואף להש"ג רפ"ז דב"מ יש לדמותו להא דאיסי ס"פ האומנין דהיכא דשכיחי רואין הוי לא ראינו ראיה: