ד

אך עדיין י"ל דאף שאינו שוטה רק לדבר א' כיון שעכ"פ לדבר אחד הוא שוטה אף שבשא"ד הוא פקח. עדיין הדין ספק שמא עכ"ז חשוב שוטה מחמת אותו הדבר. אך י"ל כיון ברוב מעשיו הוא פקח ע"י הדבר אחד שהוא בו שוטה אין דינו כשוטה. דכמו עתים חלים עתים שוטה אף שהוחזק כן להיות עתים שוטה כמ"ש התוס' ביבמות פרק ד"א (דל"א ע"ב) עכ"ז בעת שהוא חלים דיינינן ליה כפקח. אף שנשאר בו השורש שיהיה שוטה לעתים. וגם עכשיו אינו רק חלים לא שפוי לגמרי כמ"ש בתשו' הרשב"א סי' תשס"ה שהובא בב"י באה"ע סי' קכ"א. כמ"כ זה שהוא פקח בכל דבריו אף שבדבר אחד הוא שוטה אין זה הדבר מונע פקחותו משא"ד שהוא פקח בהן. אך לכאורה משמע ביבמות פרק חרש (דף קי"ג ע"ב) דגם כשיודעת לשמור את גיטה ולשמור את עצמה עכ"ז נקראת שוטה רק שמותר לגרשה משום דלא שייך החשש שינהגו בה מנהג הפקר כיון שיודעת לשמור א"ע הרי אף שהיא פקחת בזה שיודעת לשמור א"ע עכ"ז חשיבא שוטה ע"י א' מסימני שוטה שיש בה. ועיין בג"פ סי' קי"ט סס"ק ל"א בשם רי"ו נכ"ו ח"ד ועיינתי ברי"ו שם דמיירי בקטנה. והנה גבי נתחרש הוא או נשתטה דאינו מוציא עולמית פירשו הטעם במשנה פרק חרש שם משום דהאיש אינו מגרש אלא לרצונו. וא"כ אם בכל דבריו הוא פקח אף שבדבר א' הוא שוטה כיון אותו הדבר אינו שייך לענין הגט והוא נותן הגט מרצונו י"ל יכול לגרש. ועוי"ל דמאחר שבכל דבריו הוא פקח א"כ גם בדבר הזה שהוא בו שוטה מספקינן שמא אין זה שוטה כ"א איזו חולי דוגמת גנדריפוס אחדיה. ועוד דבירוש' במסכת גיטין פמש"א ובמסכת תרומות פ"ק לא קיי"ל כר' יוחנן נגד רב הונא רק במאבד מה שנותנין לו שבדבר זה לחוד סגי משום דאפילו שוטה שבשוטים אינו עושה כן אבל בשאר הג' דברים קיי"ל כרב הונא דבעינן עד שיהיה כולן. א"כ כ"ש בשאר דברים שלא בהנך דחגיגה לא מחזקינן ליה כלל כשוטה ע"י דבר אחד. ואף דלא קיי"ל כן רק כש"ס דילן. מ"מ היכא דהוא פקח בשא"ד שי"ל גם לש"ס דילן חשוב פקח בכה"ג יש לצרף הירושלמי להרוויח ההיתר. ועוד דגם בש"ס דילן איבעיא להו שמא לא חזר רב הונא רק ממקרע כסותו כו' אלא שי"ל דמ"מ לש"ס דילן קיי"ל כר' יוחנן:

קיצור אם נחליט שבדבר א' הוא שוטה ובשא"ד הוא פקח איך דינו. י"ל דמאחר הא דחרש ושוטה אינו יכול לגרש משום שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו ובכה"ג נראה דיש לו רצון. ועוד טעם ע"פ הירושלמי: