ג

אך יש לצדד דהעיקר כמ"ש בטעם השלישי דהא לרב הונא פ"ק דחגיגה. דאומר עד שיהא כולן בבת אחת אבל באחד מהן אינו נחשב שוטה. א"כ י"ל אף לר' יוחנן דפליג עליה זהו כשלא נבדק שהוא חכם בשא"ד אבל כשנבדק והוא חכם בשא"ד י"ל מודה ר' יוחנן לרב הונא דאינו נחשב שוטה ע"י דבר אחד. דהא בגמרא כאן פי' הטעם לרב הונא דבעי עד שיהא כולן דאז ה"ל כמו שנגח שור חמור וגמל דנעשה מועד לכל. כדאיתא פ"ד דב"ק (דף ל"ז סע"א) ולר' יוחנן פי' התוס' דלא דמי להתם ומתחזק לשוטה אף ע"י מעשה א'. ואעפ"כ פי' הב"י שיעשה מעשה זו ג' פעמים וכ"כ בטורי אבן להש"א בחגיגה שם שיעשה ג"פ. וא"כ נ' דלהתוס' לר' יוחנן דומה נדון זה כמו גבי מועד לרב זביד דלא בעי שיהיה נוגח שור חמור וגמל אלא אף אם נגח שור לבד ג"פ נעשה מועד לכל. גם לשאינו מינו. דהא דבעינן שור חמור וגמל זהו לרב פפא שם כמש"ש את"ל נמי איתא לדרב פפא (דסתמא לא הוה מועד לשאינו מינו) נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל. אבל לרב זביד גם ע"י ג' שוורים נעשה מועד לכל וכמבואר בגמ' שם. וס"ל להתוס' דה"נ לרבי יוחנן ע"י שטות מעשה אחד מהנך דחגיגה ג"פ חשוב שוטה לגמרי דאע"ג דהתם קיי"ל כרב פפא ולא כרב זביד. וכאן רב הונא ס"ל כרב פפא ור' יוחנן כרב זביד מ"מ ס"ל להתוס' דהכא י"ל דגם רב פפא יהי' ס"ל כרב זביד שם. דהכא כיון שהוא שוטה באחת יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר עכ"ל. משא"כ התם גבי נגיחה מהסתם אין להחזיק ממין על שאינו מינו וא"כ עכ"פ גם כאן אין להחזיק יותר מרב זביד שם. דכיון דלרב הונא גם כאן קיי"ל כרב פפא שם. ע"כ גם לרבי יוחנן י"ל דאין להחזיק יותר עכ"פ מרב זביד שם דאפושי פלוגתא לא מפשינן. והנה גם לרב זביד שם אע"ג דמסתמא ע"י מועד במין אחד מחזקינן אותו למועד לכל. מ"מ אם ראינו שלא נגח לשאינו מינו. אזי דינו כתם לשאינו מינו. דהיינו דין המשנה שם שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. ופי' רב זביד ואינו מועד תנן. ופרש"י כגון דעברינהו לקמיה ולא נגח. הלכך למי שאינו מועד לו אם נגחו אחר זמן משלם חצי נזק אבל מסתמא אם הועד לזה מועד לזה וכן אם הועד לקטנים מועד לגדולים עכ"ל. הרי אף דמהסתם אף מקטנים מועד לגדולים וממין לשאינו מינו. עכ"ז ע"י דעברינהו לקמיה ולא נגח בטלה חזקה זו. כמ"כ הכא אף דהיכא שהוא שוטה באחת מחזקינן ליה בחזקת שוטה לכל דבר. עכ"ז הכא דבדקנו אותו והרי הוא כפקח בשאר דברים כשאר הפקחים זולת בדבר זה לבד הוא שוטה הרי הוא נדון כפקח לשאר דברים. ומודה ר' יוחנן בזה:

קיצור לכאורה רב הונא דכאן ס"ל כרב פפא פ"ד דב"ק (דל"ז סע"א) דאינו מועד לשאינו מינו מהסתם אא"כ נגח שור חמור וגמל. וא"כ אף ר' יוחנן כאן נראה דאינו מחזיק יותר מרב זביד שם דמהסתם הוה מועד לשאינו מינו ג"כ. אבל היכא שראינו שאינו נוגח לשאינו מינו אינו מועד לשאינו מינו וכש"כ הכא כשבדקנו ונמצא פקח בשא"ד אינו בחזקת שוטה כי אם למעשה זו לבד: