ב

ובתשובת זכרון יוסף חאה"ע סי' יו"ד כתב שני סברות בזה. היינו סד"ה טעם א' כתב דס"ל להרמב"ם דאע"ג שהוא מדבר ושואל כענין בשארי דברים ויודע לישא וליתן בענין העדות כפקח גמור כו' מ"מ כיון שמצינו בו אחד מסימני שוטה ומטורף הנזכר בחגיגה ודוגמתם ה"ז פסול לעדות מטעם שאינו בן מצוה וז"ש ובכלל שוטים יחשב פי' לענין כל שארי הדברים והמצות עכ"ל. ובד"ה טעם ג' כ' להפך וז"ל דאפילו לדעת הרמב"ם דבסימן אחד מוחזק לשוטה לכל דבר היינו דוקא בלי בדיקה אי הוה חריף ובר שכל בשארי דברים משא"כ ע"י בדיקה וחקירה היטב שראינו שעושה שארי דברים בדעת שלימה כשארי בעלי דיעה ובינה ודאי לאו שוטה הוא ותלינן מעשים המשובשים בדברים ידועים כמו בחולי או שארי סיבות עכ"ל. אך אח"כ סד"ה טעם ד' כ' וז"ל אמנם מ"ש מר לעיל מזה דנ"ל להתיר בשוטה בענין אחד וחכם בשארי דברים ליתן גט לאשתו משום דהוי בכלל יש לו מעשה אפילו בדאורייתא. ואני אומר דלדעת הרמב"ם ז"ל וכן אפילו לדעת רבינו שמחה משפירא וסיעתו אם יש בו אחד מן ד' סימני שוטה דבמס' חגיגה לא עלה ולא יעלה ע"ד שום חכם להכשיר גט כנ"ל כיון דעכ"פ לאו בר כריתות הוא וכמ"ש אני לעיל בסמוך והוא ברור עכ"ל. וצ"ל דמ"ש בטעם הג' להפך זהו רק בשוטה בדבר אחד שלא מד' דברים הנ"ל. מיהו ק' הא כאן כ' ואני אומר דלדעת הרמב"ם כו' משמע אפי' בשוטה בדבר אחד שלא מד' דברים הנ"ל הדין כן להרמב"ם דלא מהני כלל מה שהוא חכם בשא"ד הפך מ"ש בטעם הג':

קיצור בתשו' ז"י סי' יו"ד בטעם החמישי כ' מי שהוא שוטה בענין אחד וחכם בשארי דברים אין גיטו כלום. לרבינו שמחה כשהדבר אחד הוא אחד מארבעה דברים דסימני שוטה שנזכר בחגיגה. ולהרמב"ם אף אם הוא שוטה בדבר אחד בשאר דברים. ואף שבטעם הג' לא כתב כן להרמב"ם י"ל שם כוונתו רק לענין האשה המתגרשת ולא לגבי האיש המגרש: