א

סימן קנג

השאלה מבואר לקמן סעיף ו' ותוכן השאלה הוא באחד שגירש והעידו אנשי העיר שדר אצלם ג' חדשים ואע"פ שהוא זולל וסובא ועושה מעשה נערות אך לא ראו ממנו שם מעשה ודיבור של שוטה כלל כ"א כשמדברים עמו ענין מדבר ככל בני אדם ואנשי העיר שהוא משם אומרים שבהיותו בעירו דיבר כמה פעמים דיבורים של שגעון וגם עשה פ"א מעשה שגעון ונחשב ומוחזק אצלם לאיש משוגע:

הנה פ"ק דחגיגה (ד"ג סע"ב) ת"ר איזהו שוטה כו'. הנה בתשו' מהרי"ו סי' נ"ב דלקמן נראה דמפרש דהש"ס מיירי אף שאינו מדבר שטותים ואין דבורו מוכיח עליו שהוא שוטה אעפ"כ ע"י מעשים אלו אנו מחזיקים אותו לשוטה וכן משמע ממ"ש גנדריפוס אחדיה משמע שאין לנו ראיה אחרת על שטותו זולתי מעשה זו א"כ משמע שמדיבורו אין ניכר כלל שהוא שוטה. ומשמע ג"כ בשאר מעשיו מתנהג כפקח. אעפ"כ ע"י מעשה אחד שעושה דרך שטות שיוצא יחידי בלילה וכה"ג עי"ז לבד נחשב שוטה. ולא מהני כלל מה שבדבורו ושאר מעשיו נחשב כפקח. וכ"כ הת"ש בי"ד סי' א' ס"ק נ"א בשם הסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר בני אדם רק בדבר אחד מהדברים דעתו מטורפת ומשובשת לגמרי יעו"ש בסמ"ע שחילק בזה בין שוטה ובין הפתאים. וכ"כ בפרישה שם וז"ל דאילו שוטים הנ"ל הוא שנטרפה דעתו תמיד בדבר מן הדברים ומתנהג בו שלא כדרך העולם ואף שבשאר דברים הוא חכם נקרא שוטה ע"ש זה הענין. משא"כ פתאים הללו שאינו שוטה גמור בשום אחד מהדברים. אבל בכל עניניהן אינן מבינים גמורים וגם אינן מכירים דברים הסותרים זא"ז עכ"ל. אך מלשון התוס' דחגיגה שם כ' הת"ש דלא משמע כן אלא דא"א שיהי' שוטה באחת וחכם בשאר דבריו. שז"ל התוס' שם דהכא כיון שהוא שוטה באחת ודאי יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר עכ"ל. א"כ צ"ע להתוספות אם בשאר מעשים הוא חכם כשאר בני אדם הפקחים הרי בטלה חזקה זו שכ' התוספות. א"כ אם נחשב שוטה מחמת דבר זה לבד. והת"ש כ' שדעת תשו' מהרי"ו סי' נ"ב כהתוספות. ואינו מובן דהא ז"ל מהרי"ו שם דודאי הא דפליגי ר' יוחנן ורב הונא פ"ק דחגיגה איזהו נקרא שוטה היינו אע"פ שלא ראינו בו שום שטות אלא מקרע כסותו כו' דאטו אי אינו מקרע כסותו ואינו לן בבית הקברות ואינו יוצא יחידי בלילה ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה אתמהה אלא ודאי הא דפליגי היינו דוקא שלא ראינו בו שום שטות אלא זה ואפ"ה הוי שוטה אע"פ שמשיב כהוגן עכ"ל נשמע דס"ל להפך והיינו כמ"ש הסמ"ע שאף שבשא"ד הוא חכם כשאר בני אדם נקרא שוטה ע"י אחד מהדברים דחגיגה הנ"ל. וצ"ל כוונת הת"ש דס"ל דאף שעושה כהוגן בשא"ד אמרינן שטמון בזה ג"כ שטות כו'. והנה מקור דברי הסמ"ע הן דברי השו"ע שם סי' ל"ה ס"ח שהן דברי הרמב"ם פ"ט מה' עדות ה"ט. והכריח בתשו' זכרון יוסף דלקמן שהרמב"ם פירש כאן דין שוטה ולא לענין עדות לבד אלא לכל דין שוטה שבהש"ס. ונ' שמה שכ' הרמב"ם שאע"פ שדעתו משובשת רק בדבר אחד אע"פ שבשאר דברים הוא מדבר ושואל כענין נקרא שוטה ס"ל דזהו דעת ר' יוחנן בחגיגה שם דס"ל דאפילו באחת מהן חשיב שוטה ר"ל אע"פ שדעתו משובשת רק באחת מהדברי' ובשאר דברים הוא כמו פקח עכ"ז נחשב שוטה כיון עכ"פ בדבר אחד מן הדברים דעתו משובשת. וכ"כ הב"י אה"ע סי' קכ"א ד"ה סימני שוטה דהיינו טעמו דהרמב"ם וכ"כ במראה הפנים בירושלמי ר"פ מי שאחזו. ורב הונא דס"ל דבעינן בכולהו לכאורה י"ל דס"ל ע"י שדעתו משובשת בדבר אחד אינו נחשב שוטה אם בשאר דברים הוא פקח אא"כ מוחזק שוטה בג' דברים. אך האמר ה"ד אי דעביד דרך שטות אפילו חדא נמי משמע רב הונא ג"כ מודה בזה. ולא צריך ג' רק שאל"כ תלינן שאין זה דרך שטות וע"י ג' הוי חזקה דעביד דרך שטות ע"ש ברש"י ד"ה כמו שנגח. אבל בידוע שהוא שוטה בדבר אחד מודה רב הונא דנחשב שוטה ופי' הרמב"ם אף שבשא"ד מדבר ושואל כענין וכמו פקח. ולק"מ מה שהקשו התוס' ד"ה דרך. וכי תימא כו'. דלהרמב"ם סגי במה שהוא שוטה לדבר אחד. והרי גבי חרש אע"ג דחזינא ליה דחריף נחשב אינו בן דיעה לגמרי כש"כ בשוטה בדבר אחד:

והנה לקמן הבאתי ראיה להתוספות ונגד הרמב"ם מהא דב"ק (דל"ז) דאף לרב זביד כשידוע שאינו מועד לשאינו מינו. ובגמ' בחגיגה כאן מדמה זה להא דב"ק (דל"ז). י"ל דבגמרא לא מדמינן זה רק כדי לידע שעשה זה הדבר אחד דרך שטות ולא נימא דחולי אחר אחזו ועושה זה המעשה לא ע"ד שטות וע"ז מדמה לנגח שור חמור וגמל. וכ"ת אם כן דבעינן רק שיהיה שוטה בדבר אחד א"כ למה צריך שיהי' דוגמת נגח שור חמור וגמל דהיינו כל הנך ג' סימני שוטה די שיהיה נוגח שור ג"פ דהיינו סימן א' מסימני השוטה ג"פ וחשוב עי"ז שוטה בדבר אחד. י"ל כאן לא מהני כיון החשש אימור גנדריפוס אחדיה א"כ אף שעושה מעשה זה כמה וכמה פעמים אינו מוציא מחשש זה. לכן י"ל שאינו שוטה כלל אף בדבר אחד. וכ"כ בטורי אבן בחגיגה שם סד"ה כי הוה הדר ביה וז"ל והא דלא אוקמי לקמייתא דאו או קאמר ובדעבד לכל חד שלשה פעמים משום דבלן בבה"ק ויוצא יחידי באחד מהן שלשה פעמים לא סגי דהא אפשר לומר הני אימור דשייך בהו ואפילו בשניהם ביחד וכל אחד ג' פעמים לא סגי לרשב"ג דדוקא בשלשה דברים חלוקים אמר כמו שנגח שור חמור וגמל עכ"ל. מיהו התוספות שם שכתבו בד"ה דרך שטות אפילו בחד נמי וכי תימא דלא היה מועד לשטות רק לאותו דבר ובעינן תלתא כדי להחזיקו כשוטה לכל מילי כמו נגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל. דהכא לא דמי דהכא כיון שהוא שוטה באחת ודאי יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר עכ"ל. מבואר מדבריהם דיש סברא שאינו שוטה רק לאותו דבר אלא משום דע"י שהוחזק שוטה לדבר אחד הוא בחזקת שוטה לכל דבר כמו נגח שור חמור וגמל דחשוב מועד לכל מילי. והכא ע"י דבר אחד ג"כ הוי חזקה. וא"כ אם נתברר שהוא פקח בשארי דברים זולת זה הדבר אזדא לה חזקה זו כמ"ש לקמן סעי' ג' וא"כ י"ל שאינו שוטה רק לאותו דבר כקושיית התוספות. וכ"כ הת"ש בי"ד סי' א' ס"ק נ"א על דברי הסמ"ע הנ"ל שזה שלא כדעת התוס' הנ"ל דמשמע התם דאי אפשר שיהי' שוטה באחת וחכם בשאר דבריו עכ"ל וא"כ אם בדקוהו ונמצא חכם בשאר דבריו אע"פ שהוא שוטה באחת י"ל אין דינו כשוטה כלל לכל התורה רק לאותו דבר. ואאזמו"ר ז"ל בתשו' סי' כ"ה כתב ע"ז ויעו"ש בתוספות שמוכרח כן בגמרא שם. ולכאורה אינו מובן ההכרח בגמרא שם לזה דממ"ש בגמרא כיון דעבדינהו לכולהו ה"ל כמו שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל. אין הכרח דבעינן שיהיה שוטה לכל מילי. אלא משום דהכא מספקינן שמא אינו שוטה כלל אף לדבר אחד אם לא דעבדינהו לכולהו וכמש"ל בשם הטורי אבן. ואפ"ל דההכרח בגמ' הוא דהתוס' דייקי לה מהא דפריך בגמ' היכי דמי אי דעביד דרך שטות אפי' בחדא נמי. ומהו הקושיא נימא לעולם דעביד דרך שטות. אלא הכא מיירי שבשאר דברים הוא פקח. להכי ס"ל לרב הונא דלא נחשב שוטה ע"י דבר אחד. אלא בדעבד הנך כולהו. ולר' יוחנן אף ע"י דבר אחד חשוב שוטה אף שהוא פקח בשאר דברים כמ"ש בדעת הרמב"ם. ומדלא תירצו בגמרא כן ש"מ דס"ל דאם הוא פקח בשאר דבר לא נחשב שוטה ע"י דבר אחד אף לר' יוחנן שם. וא"כ לא אפשר להעמיד פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן בכה"ג. דא"כ יהיו דברי ר' יוחנן נגד ההלכה. וע"כ תירצו דמסתמא הוא בחזקת שוטה לכל דבר. והיינו כמ"ש הת"ש וכנ"ל:

קיצור הסמ"ע ס"ל אף שבשא"ד הוא חכם נקרא שוטה ע"ש זה הענין שיוצא יחידי בלילה כו'. וכן משמע מהרמב"ם דלא כת"ש כ"כ אאזמו"ר הגאון ז"ל בתשובה. ומהתוספות משמע שע"י זה הענין מחזקינן ליה לשוטה בכל דבר. אבל אם מתברר שהוא חכם בשא"ד צ"ע איך הדין להתוספות. ובתשובת מהרי"ו סס"י נ"ב משמע דמ"מ חשוב שוטה. והנה מקור דברי הסמ"ע הן דברי הש"ע שם והרמב"ם וס"ל שזהו דעת ר' יוחנן. וגם רב הונא מודה בידוע שזהו דרך שטות והא דבעינן לרב הונא כולהו דוגמת נגח שור חמור וגמל היינו דאל"כ י"ל שאינו שוטה אפי' בדבר אחד מצד הנך אימור שבגמרא כמ"ש הטורי אבן. אך התוס' ס"ל הפירוש דאם הוא שוטה בדבר אחד מסתמא הוא שוטה גם בשאר דברים. אבל אם נבדק ונתברר שהוא חכם בשא"ד י"ל שאינו שוטה גמור. ואפשר יש ראיה לשטתם מדפריך בגמרא היכי דמי אי דעביד דרך שטות אפילו חדא נמי. ומהו הפשיטות כ"כ אם מיירי שבשאר כל הדברים הוא פקח. אע"כ משמע דזה אי אפשר כו':