ג

עוד יש לפקפק על נוסח זה שברי"ו במ"ש הכל ל' נסתר כתבנו לה. רשאה ושלטאה בנפשה (ולא בנפשייכי) בידה (ולא בידיכי). לה (ולא ליכי). והרשב"א בחי' פ"ק דקדושין (דף ט') והר"ן שם כתבו שלא מצינו בגירושין שידבר עם אחרים כו' וכשאומר ל' נסתר הרי הוא כמו שמדבר עם אחרים ואומר על האשה לה בנפשה כו'. ואע"פ שבתשו' מהרי"ט חא"ע סי' ו' כ' וז"ל ובעיקר גט אשה מאן לימא לן שאם כתב בגט שלא לנוכח שהוא פסול כגון שיכתוב ופטרית כו' די תהוי רשאה ושלטאה בנפשה ודין דיהוי לה מנאי כו' מ"מ כיון שהר"ן ז"ל נסתפק והרשב"א כ"כ בפשיטות ודאי שאין לעשות כן לכתחלה. ודוחק לומר שלפי שגט חרש דרבנן ישנו בו כ"כ שינויים רבים מה שקרוב דלא מהני בגט פקח (ועש"ך יו"ד סי' י"ג סק"ה וכ"ש הוא משם גם להט"ז שם היינו משום דהתם תיקנו חז"ל משום מראית העין לבד). עוד צ"ע שגבי ודן די יהוי לה לא נז' בנוסח זה מנאי ולא מיניה. ובגמ' נסתפקו בזה וזה יש ליישב דספיקא דרבנן הוא בגט חרש (וצ"ע כיון שיש לו חזקת איסור ע' תשו' שבס"ס תויק"ו גבי משאל"ס דהוי ספק דרבנן והחמירו מה"ט ויש לחלק) וגם ל' והרי את מותרת שברי"ו שהוא ל' נוכח הוא ב' הפכי' עם ל' נסתר שבשם הסמוך לו תכ"ד. מכל הלין טעמי נ' דשטת השבו"י דחוק ברי"ו. והנה גם הפר"ח סס"י קכ"א הביא דעת הצ"צ ומצאתי ג"כ בתשובת מקום שמואל סי' ס"ח פסק לנהוג כן ודלא כהנ"ש. אך שהמקום שמואל לא ראה דעת השבו"י שכ' דהוי כמשנה כו' אבל באמת לפע"ד אף גם אילו היה הפי' כדבריו ברי"ו מ"מ המשנה וכותב בנוסח גט פקח לא נקרא משנה ממטבע כו'. שהרי גט פקח נכתב בכל לשון שיכתבנו שיהיה ענינו שפוטרה כמ"ש הרמב"ם והובא בטוש"ע רס"י קכ"ו והאיך בגט חרש יהיה מיוחד ל' זה דוקא יציבא בארעא כו'. וגם הרי באמת לפ"ד רוב הפוסקי' לא קיי"ל כר"מ דאמר כל המשנה ע' תוס' (דף פ') וחה"ר רפ"ק דגיטין (דף ה') ובב"י סי' קמ"ב וסי' קכ"ח והגם שהרא"ש כתב דגם לרבנן אם שינה פסול י"ל דהיינו בשינוי גמור שחסר דבר שתיקנו חז"ל (כגון לומר בפ"נ מחשש מזויף ולכתוב מקום הבעל והסופר שיהי' מוכח מתוכו ושלא יהיה מחזי כשקרא כו' ולמנות לאותו מלכות שלא יקפידו כו'). משא"כ שינוי זה שהשינוי הוא רק שמשנה המלות י"ל [דש"ד] וכיוצא בחילוק זה מצאתי בכ"מ רפ"ק מה' ברכות דין ה' לענין משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות שיש ב' מיני שינוי' והשינוי שמשנה המלות יוצאי' י"ח דיעבד וה"נ בנ"ד וכ"ש הוא דהוה שינוי לעילוי' ולכאורה ראיה מהא דמבואר בב"ש סי' קס"ח דאם לא כ' מקום כלל בגט כשר וכ"ד הרבה פוסקים כמ"ש בתשובה אחרת. והוא מטבע מפורשת במשנה וגמ' פ"ח. ועכצ"ל כיון דלא נפיק מיניה חורבא לא קפדינן לרבנן. מיהו באמת אינו ראיה לפמ"ש הר"ן פ"ט דגיטין גמ' ג' גיטין פסולין דלר"מ נמי מטבע שנהגו בגיטין ובשטרות כשר גם בגיטין כו' וכה"ג כ' בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תצ"ד. וגם הרי גם לשטתו מטבע זו לא נז' בש"ס ואין לזה זכר ורמז בש"ס ואע"פ שהת"ש סי' ל"ה ס"ק מ"ז כ' שיש דברים שלא נז' בש"ס כו' מ"מ בפ"ת שם סק"ז נ' שחולק ע"ז ועוד דהא גם הוא העלה דבספיקא שבהם אין להחמיר ובנ"ד אין לך ספק יותר מזה דאולי העיקר כמ"ש הצ"צ כ"ש שכ"ד רוב האחרונים. ואי משום דהחרש אינו רק רומז ע' צ"צ הרי גבי שחט בו רוב שנים ורמז כו' ודאי דכותבי' כשאר גיטין ע' סי' קכ"א ס"ח וה"נ ל"ש. כללא דמילתא נלפע"ד לנהוג כמ"ש הצ"צ. ואי קשיא האיך יכתבו כדת משה כו' מאחר שהוא רק תקנתא דרבנן. ובכתובות (דף ע"ב סע"א) פרוע ראש דאורייתא הוא פי' רש"י ואמאי לא קרי לה דת משה משמע לכאורה דדבר דרבנן לא נקרא דת משה וזה ראי' לכאורה לדעת השבו"י שבנוסח רי"ו כתוב כתקנתא דרבנן כו'. אך באמת ז"א דודאי דבר דאורייתא לא יתכן לקרותו דת יהודי' דפי' דת יהודי' הוא דמנהג צניעות שנהגו בנות ישראל אבל בדת משה נכלל גם דבר דרבנן שאינו מנהג וכמ"ש המ"מ בפי' מאכילתו שאינו מעושר עב"ש רס"י קט"ו ומשמע אפי' בחלה בח"ל שאין לו עיקר מהתורה כלל דומי' דגט חרש וע"ש שנסתפקו גבי עירוב שאין לו עיקר מהתורה מכלל דבכה"ג במידי דבר אכילה יוצא' שלא בכתובה הרי שזה נכלל בדת משה וא"ש לכתוב כן גם בגט חרש ותו לא מידי. ועיין בתשובת מהר"י בי רב סי' מ"ז בענין גט הנכתב שלא לנוכח. וע' בגיטין (דף כ' ע"א) הא בעינן שינה שמו כו' משמע דמשום שנכתב שלא לנוכח אין קפידא. ואפשר לומר דהיינו בכלל חסרון שמו ושמה. תדע דהא י"א דחסרון שמו ושמה הגט כשר ע' מרדכי רפ"ג. א"ו משום דנכתב שלא לנוכח. מיהו בחי' הרמב"ן שם לא נז' פיסול זה וצ"ע. ועיין בג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ו הביא מחלוקת הפוסקים בדין זה דשלא לנוכח: