א

סימן קמט

קודם כתיו"נ הגט שעבד המגרש נייר הגט שיקנהו לו בשעת סידור הגט כנהוג ע"פ סדרי גיטין שעבדו בו ביום קודם כתיבת וסדור הגט לאחר שיהיה שלו בשעבוד ומתנה מעכשיו בכדי שלא תתגרש בו אשתו. כי יהיה אינו של הבעל:

פ"ק דב"מ (דט"ז סע"א) מה שתעלה מצודתי היום. משום כדי חייו. וכ"פ בטוש"ע סי' רי"א ס"ב וכן צייד עני. זולתי בשט"מ כאן סד"ה סיפא כ' בשם הריטב"א אבל י"א דתקנתא הוא משום כבוד אביו ומשום כדי חייו אבל לא פלוג רבנן ונתנו רשות למכור אף לשאר דברים והכי דאיק לישנא עכ"ל וא"כ לדבריו אפילו עשיר יכול למכור מה שתעלה מצודתו היום. ולפ"ז בנדון שהקנה המגרש נייר הגט והמכשירין ביום כתיו"נ הגט לאחר כדי שלא יהיה הגט שלו ולא תתגרש בו אשתו ה"ל מה שתעלה מצודתי היום ולפ"ד הריטב"א קנה אותו האחר. מיהו הרי אין כן דעת כל הפוסקים כמ"ש בטוש"ע כנ"ל דדוקא משום כבוד אביו ומשום כדי חייו כנ"ל. ואין לומר דזה שלא תתגרש אשתו חשוב ג"כ כדי חייו. דאדרבה י"ל שלא יתקנו כן לעגן אשה. והרי מצינו אקנויי אקני ליה רבנן פשיטא דספרי שלה בכדי דלא לשהייה אגיטא. א"כ נ' לא שייך שיתקנו להפך. ועוד דבספר המקח לרב האי שער שני משמע דכיון דהדגים הם גם עכשיו הפקר לכן תקנו בזה מה שתעלה מצודתי היום. אבל נייר של הסופר אף שיבא ליד המגרש היום י"ל לא תקנו כלל בזה:

שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו. יש בזה ד' שטות. היינו תוספת. והרשב"א קדושין דס"ב. ובשם הרמב"ן שם. השט"מ כאן. דכולם עמדו על ענין מעכשיו. לפ"ד התוס' המקח נקנה לו מעכשיו אף שהוא דשלב"ל מ"מ לר"מ ה"ל דשלב"ל כמו דשב"ל ואם אמר מעכשיו קנה. ולכן מהני ק"ס ושטר אף שנקרע השטר קודם שבא לעולם כמ"ש התוס' ביבמות (דצ"ג ע"א). ומ"מ יכול לחזור בו עד שבא לעולם ונ' שהוכיחו כן מהא דב"מ פא"נ (דס"ו ע"ב) לרב הונא וס"ל דמיירי אפילו מעכשיו. והרמב"ן הובא בחה"ר בקדושין שם ס"ל להפך ממש. דמעכשיו מהני שלא יוכל לחזור בו. אבל הקניו אינו חל עד שיבוא לעולם. והרשב"א הקשה ע"ז דממנ"פ והעלה דבמעכשיו הקנין חל מעכשיו וגם א"י לחזור בו. ושט"מ כאן ס"ל להפך דיכול לחזור בו וגם הקנין אינו חל עד שיבא לעולם ומ"ש מעכשיו היינו אם הקנהו לו בכסף עכשיו א"צ שיתן כסף אחר. וע' בספר חוסן ישועות יבמות צ"ג מזה. ובשעה"מ פכ"ב מה' מכירה:

ורבא ס"ל דדברי רב הם רק בשדה סתם ועיין בגי"ת שס"ד ח"ב דין ב' דס"ל שיש לספק דבשדה סתם קונה אף לרבנן דחשוב כמו דשב"ל וכ"כ בכנה"ג רס"י רי"א. ובשט"מ פי' הטעם דכיון דחשיב בידו לקנות ה"ל כמו פירות ערוגה זו מחוברים לכשיתלשו בקדושין פ' האומר (דס"ב סע"א) דפסק ר' יוחנן דכיון שבידו לתלוש לאו מחוסר מעשה דמי. והנה ברש"י שם ד"ה נתלשו משמע דכשיתלשו ה"ל תרומה למפרע גם כשהיו מחוברין. אבל בהרמב"ם ה' תרומות פ"ה לא משמע כן וכ"מ בטוש"ע יו"ד סי' שכ"ז בשם הרא"ם והכא גבי שדה סתם כיון דעדיין אין שלו י"ל לכ"ע לא חל המתנה אלא מעת שלקחה ממש. ולכן נייר הגט אף שודאי יגיע לידו ולכן י"ל דלא גרע משדה סתם עכ"ז אין המתנה חל עד שיגיע לידו ואז כבר הדר ק"ס למאריה. וגם הרי ביטל כל דבור שיגיע ממנו היזק להגט א"כ קודם חלות המתנה חזר בו. וכ"ז למ"ד דשדה סתם ה"ל כמו דשב"ל אבל באמת העלה בשט"מ במסקנא דלא קיי"ל כרבא אלא חשוב דשלב"ל. וכ"נ ודאי מדעת הרי"ף פרק המוכר את הבית אמתניתן המוכר את השדה. במ"ש ואיכא מאן דשמיע ליה מהאי מימרא דמאן דמזבן ליה לחבריה מידי דשכיח למזבן כו' ואנן לא ס"ל הכי דכל מידי דלא ברשותיה דשלב"ל הוא כו' ועיין בהה"מ פכ"ד מה' מכירה דין י"ג מדין זה. וא"כ כ"ש גבי שדה סתם. ולכן גם נייר הגט כיון דעדיין לאו ברשותיה לא חל עליו מתנה כלל דה"ל דשלב"ל. וכיון שאח"כ כשהגיע לידו נתנו לאשתו נתגרשה בו כדין:

בר"ן פ"ג דסוכה גבי לולב בי"ט ראשון מסתמא ה"ל מתנה עמ"ל וא"כ ה"נ מה שמקנים לו הגט זהו בשביל שיתנהו לאשתו לא ע"ד שיתננו לאחר. וע' פ"ב דגיטין (די"ט) גבי אשה ידעא לאקנויי ופרש"י בדבר שעתיד לחזור לה. א"כ הרי אנן סהדי דההקנאה הוא ע"ד כן. ויש ללמוד ממתנות בית חורון ספ"ה דנדרים דסעודתו מוכחת עליו וה"נ סידור הגט מוכח יותר שהמתנה שנותנין לו הנייר זהו ע"ד שיתננו לאשתו. וא"ת א"כ לא תהי' חשוב נתינה כלל כמו במתנת בית חורון. ויש לחלק דהתם הטעם משום שלא נתנה לו שיהנה המקבל שום הנאה שבעולם אלא שיהא מותר לאביו של נותן זה כו' כ"כ התוס' בב"ב פ"ח (דף קל"ד ע"א) ובסוכה (דמ"א ע"ב) והריטב"א בסוכה שם והתוס' והר"ן ספ"ה דנדרים וה"ל הערמה בעלמא דלא ניתנה לו לצרכו כלל. לא כן הכא ניתנה המתנה לו לצורכו שיוכל לגרש בו אשתו שלא יצטרך הוא ליתן שכר הסופר. וה"ל לצורכו ממש. ואע"ג דהוא אינו חפץ בהגט כלל מ"מ עכ"פ כיון שמגרש והי' מוכרח לשלם שכר הסופר ועכשיו ע"י המתנה יפטר מזה ה"ל לצורכו ממש ועוד שבשעת הגט אמר בפה מלא שרצונו לגרש ותבע מהדיינים שיסדרו הגט כדין שיקבל התי"ו רוכ"ס. א"כ אנן סהדי שאם היו מבקשים ממנו שכר הסופר הי' נותן ועכשיו שפטרוהו מזה ע"י המתנה חשוב מתנה גמורה ואינה הערמה כלל כמתנת בית חורון שלא ניתנה לצורכו כלל כ"א לצורך שיהנה אביו של הנותן כו'. אבל מ"מ לענין זה ה"ל כמתנת בית חורון דסעודתו מוכחת עליו וה"נ ביתר שאת סדר הגט מוכיח היטב היטב שהמתנה היא להבעל שיהנה מזה שלא יצטרך לשלם פשיטי דספרא אבל שיתנהו דוקא להאשה. ולא שישעבדו ויתננו לאחר ח"ו כמחשבתו ע"ז ודאי לא נתנו לו בשום אופן ועדיף טובא לענין מהא דמתנת בית חורון ומהא דהר"ן גבי לולב. וא"כ מה ששיעבד ונתן לאחר מקודם אין בו ממש ובטל ומבוטל שעבד ומתנה זו לגמרי. שלא ע"ד כן נתנו לו. וע' בש"ע ח"מ סי' צ"ט ס"ו החילוק בין מתנה שהיא דרך הערמה ובין מה שאינו הערמה. ועיין בב"י בי"ד ה' צדקה סס"י רנ"ג גבי דאנן סהדי דזה לא נתן לו אדעתא שיפרע חובותיו שחייב לעשירים דאדעתא דאשתו ובניו שהם עניים נתן לו כו' יעו"ש וכ"פ בש"ע שם. הרי מפני שלא ע"ד כן נתנו לו אין בע"ח יכול ליפרע ממעות אלו. מכש"כ ק"ו לנד"ז שלא ע"ד כן נתנו לו נייר הגט שיקנהו לאחר כדי שלא תתגרש בו האשה. ואף לרבינו שמחה שבב"י שם הכא ודאי ברור שנתנו לו רק ע"ד שיתננו להאשה דסדר הגט מוכח ע"ז כנ"ל. גם מאומדנא דראב"ע פרק אע"פ שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה. וכן מהא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י. ועי' תוספות כתובות פי"א (דצ"ז ע"א) ד"ה זבין ופ"ב דקדושין (דמ"ט סע"ב) סד"ה דברים ויש דברים שאפילו גילוי דעת אין צריך כו':