א

סימן קמו

[כן מצאנו וניכר שהיה התחלה ונאבד] על כן כיון הסופר נצטוה ממנו פא"פ בפני שני עדים לכתוב הגט. רק ע"ח לא צוה מפני דקסבר שהשליח שמנה שיתן גט כשר לאשתו שלוחו של אדם כמותו ויכול לצוות לכתוב ולחתום. ומ"מ גם בהשטר הזכיר וצויתי לעדים לחתום והפי' כנ"ל דשלוחו של אדם כמותו. וא"כ בע"ח שהם לר' אלעזר רק מדרבנן יש לסמוך על אומר אמרו לעדים שיחתמו וגם בצירוף השטר דה"ל כמצוה לעדים בכתבו שיחתמו. ומה גם אותן העדים ששמעו מפיו כשאמר לסופר לכתוב אפ"ל הענין שעשה השליח בתוקף שנותן לו כח ורשות כו' ליתן גט וידו כידי ה"ל כמו באומר לשלשה תנו גט כו'. ועכ"ז ה"ל פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי ואפ"ל הכא ה"ל כמ"ש (דס"ו ע"ב) כתב הגט נעשה כאומר אמרו והכא י"ל כן על חת"י העדים דהכא ע"כ ה"ל כאומר אמרו דבשלמא באומר לשלשה תנו י"ל הפי' שיכתבו ויחתמו הן עצמן ולא ה"ל כאומר אמרו. אבל באומר לאחד שיתן ודאי אין הפי' שיחתום הוא דעד אחד אינו כלום ע"כ הפירוש שיאמר לעדים שיחתמו ע"ז והוא שלוחו לומר להם וא"ת איך אחד נעשה שליח על דבר דבעינן שני עדים הרי מינהו בפני ב' עדים. ולכן לשמואל דאמרינן (דס"ז ע"ב) דסבר ליה כר' יוסי באומר לשלשה תנו דיכתבו הם בעצמן דוקא משום דמילי לא מימסרי לשליח. ובאומר אמרו פליג עליה וס"ל דבכה"ג מהני. א"כ לדבריו י"ל דנדון זה ג"כ חשוב כאומר אמרו. דהא חזינן דסמכינן היכא דמוכח שנתכוין לאומר אמרו ה"ל כמו אומר אמרו כמש"ש בגמרא אי סבירא לן כתובו כתב ידן הוא כתב הגט נעשה כאומר אמרו. והנה מהרש"ל ביש"ש שם סס"י י"ד ס"ל שמעיקר הדין יש להקל באומר אמרו. וקצת ראיה לזה מסוגיא פרק כל הגט (דכ"ט ע"א) דרב משמע דפליג לגמרי על ר' יוסי גם באומר לשלשה תנו מדאומר שליח מתנה אינו כשליח הגט. א"כ באומר אמרו דגם שמואל פליג על ר' יוסי אפ"ל לתפוש כן מעיקר הדין כדעת הי"ש. ואף שלמעשה לא נסמוך ע"ז נגד השו"ע ורוב הפוסקים. מ"מ לענין עידי חתימה דהוא פיסולא דרבנן י"ל לסמוך על זה שאותן עידי חתימה שימנה שלוחו של הבעל ה"ה ר' ישראל איסר סגי ורשאין לחתום ע"י אומר אמרו. ומצורף לזה ע"י השטר שחתם בו הבעל שנזכר בו וגם צויתי לעדים שיחתמו דר"ל ע"י מינויו השליח הנ"ל שהוא יאמר לעדים שיחתמו. וכיון שהעדים יהיו רואים כתב ידו שכותב כן זהו מחזק ההיתר דאומר אמרו לעדים שיחתום. ועמ"ש מדין כתב בכ"י לעדים שיחתמו בתשו' דגט ממי שהחליף את דתו שאמר זכה בגט זה כו' ועיין בהרד"ך בית י"ט שדעתו נוטה להקל בכת"י דפקח מדאמר רב כהנא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו (בגיטין דע"א) ופירש"י דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי ומסר להם כו' ונהי דלא קיי"ל כרב כהנא זהו משום דחרש לאו בר דעת הוא אבל בפקח מהני כת"י אף שהסופר והעדים לא היו בעת שכתב כ"א שמכירים שזהו כת"י. כן רצה להקל במקום עיגון גמור. וגבי חתימת העדים אפשר שיש לצדד לצרף דבריו במקום עיגון. ואף כי בנד"ז לא נזכר בכת"י מי הן העדים שיחתמו מ"מ משמע מכת"י דהיינו העדים שיבקש אותן שלוחו ר' ישראל איסר:

קיצור בנדון זה לפי מכתבם שהסופר נצטוה מהמקדש פנים אל פנים בפני עדים שיכתוב הגט להבתולה המתקדשת ואמר לו לכתוב גט עד מאה גיטין עד שיהי' אחד מהן כשר לפי דעת המסדר ואמר זה בפני העדים עכ"ל. ע"כ אפשר להכשיר במקום עיגון כזה. שהסופר ההוא שצוה לו המקדש יכתוב הגט לשמו ולשמה ולשם גירושין. ואע"פ שעידי חתימה שיחתמו על הגט לא נצטוו מן המקדש עצמו. ע"ז אפשר לסמוך במקום עיגון גדול כזה על ב' דברים האחד מה שמינה את ר' ישראל איסר בר' אליעזר לגרש את אשתו בתיה בת ר' שמואל כו' ויהיו פיו כפי וידך כידי כו'. דהמכוון שהוא ימנה את עידי חתימה שיחתמו על הגט כמבואר במכתבם שזה הי' הסלקא דעתכם ששלוחו של אדם כמותו ולכן מינה אותו שהוא ימנה עידי חתימה והאמת שבמינוי הסופר ועדים לא יוכל לעשות שליח שימנה אותם משום דקיי"ל מילי לא מימסרי לשליח. ולכן אם לא הי' ממנה את הסופר פה על פה לא היה אפשר בשום אופן להתיר לכתוב הגט כלל אף אם היה מקום עיגון יותר מזה. אך כיון שהסופר נצטוה ממנו פה אל פה אזי בעידי חתימה יש קצת דיעות מהפוסקים שיוכל למנותן ע"י שליח שממנה בפני שני עדים שהוא יבקש בשליחותו את עידי חתימה שיחתמו על הגט. ונדון זה ג"כ להאי דמיא. וזהו הדין הנז' בגמ' אומר אמרו לעדים שיחתמו. ועכ"ז טוב שהשליח יבקש את אותן העדים ששמעו מפי המקדש איך שמינה את שלוחו ר' ישראל איסר הנ"ל הן בעצמן ימנה ר' ישראל איסר להיות עידי חתימה. ועוד יש לצרף לזה להתיר העידי חתימה שימנה ר' ישראל איסר ע"י שיראו השטר שחתם עליו המקדש שמבואר בו וצויתי לסופר לכתוב ולעדים לחתום עד מאה גיטין כו'. דכתב ידו שמצוה עדים לחתום נמי מילתא היא לפ"ד קצת גדולי הפוסקים. לכן בהצטרף הנך שני טעמים יחד יש להקל במקום עיגון כזה בענין העידי חתימה שיחתמו על הגט. אך נצרך שיעידו שני עדים על כל זה שמינה המקדש את ר' ישראל איסר הנ"ל. וזהו חתימת יד של המקדש שחתם על השטר שכתוב בו כנ"ל כ"ז יעידו העדים בפני ב"ד של שלשה אנשים ואח"כ יתחילו לסדר הגט. אך במינוי הסופר לכתיבת הגט לא מהני כל זה כ"א רק ע"י שנצטוה פה אל פה מהמקדש כנ"ל. וצריך ג"כ ששני העדים יעידו כן ששמעו איך שביקשו המקדש פה אל פה שיכתוב גט להבתולה שקידש כו'. והשליח ר' ישראל איסר הנ"ל יהי' שם ג"כ מעת התחלת סידור הגט והוא ימנה את שני העדים שיחתמו על הגט שיבקש אותם בשם המקדש אברהם בן יצחק הלוי שביקש אותו שימנה אותם שיחתמו על הגט לשמו ולשמה ולשם גירושין. וגם יראה להם השטר בחת"י המבקש שמבואר בו וצויתי לעדים שיחתמו כו' כנ"ל: