ד

הענין הד' שיש לדון בזה הוא משום שהבעל לא עשה רק ש"ה אלא שבזה כבר מבואר בתשובת הב"ח סי' ק"ב דאם לא היה נזכר בהרשאה שקיבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטל את הגט והשליח אין ספק שיכולים לסמוך על שליח הולכה לבד. אבל כשנזכר בהרשאתו קבלת חרם דאז יש לחוש טפי לשמא יבטל הגט והשליחות נראה דאם אפשר לחקור אחר המומר לעבודת כוכבים ומזלות ולהשתדל בו שיתן גט אחר ראוי ונכון לחקור אחריו דהא כ' מהרי"ל דודאי מבטל כו' אלמא דס"ל דקרוב לודאי הוא כו' מיהו היכא דא"א להשתדל גט אחר אלא בטורח נראה לסמוך כו' ואין לחוש לביטול כלל מדינא ואין להחמיר שלא מן הדין במקום עיגון עכ"ד. וא"כ בנ"ד אף שנז' שקבל עליו בחרם יש להקל. אף שאפשר לחקור ע"י מכתבים איה איפה הוא. מ"מ טורח גדול הוא להשיגו לסינדרווע לסדר הגט ולהשיג ש"ה משם לכאן. גם בתשובת גאוני בתראי סי' מ"ד כ' תשובה לגדול א' ונ' שהיא על השאלה שבב"ח וז"ל במה שלא נעשה רק שליח להולכה כבר נעשה מעשה ורבו המתירין בדיעבד מפני חשש עיגון היכא דא"א להשתדל גט אחר וכן הסכים הרב מוה' שמשון עכ"ל וחתום על שאלה זו משולם ווייבש. אך בתשו' שבו"י ח"א סי' קי"ד כ' כיון דהב"ח מיירי בגט כתוב כבר ומסרו ליד שלוחו לא חיישינן שבטלוהו. משא"כ בנ"ד גרע טפי כיון שמצוה רק על פה שיכתבו ויתנו גרע טפי ואף על פי שהבעל במקום שאין רגל יהודי מצוי שם חיישינן שיבטלו על ידי כתב דיכול לבטל על ידי כתב כמ"ש בש"ע סי' קמ"א וסיים שם לכן נ"ל דאין לה תקנה אלא בכה"ג שאותו סך ממון שצריך ליתנו לו כדי שיצוה לתת גט ישלישו אצל שליש א' עד זמן מה שכבר נתנו הגט. זאת ועוד אחרת יפסל כל עדי' שיעידו על הביטול וישביעו אותו על כך בחלק לע"ה עכ"ל. ומלשונו שכ' דאין לה תקנה כו' נ' דמחמיר אף דיעבד בכה"ג שצוה ע"פ שיכתבו ויתנו דגרע טפי. אבל באמת לא הבנתי טעמו מהו החילוק בין גט כתוב כבר לצוה ע"פ. הרי בצוה ע"פ ג"כ א"א לו לבטל שליחות של כתי' וחתי' הגט שלא בפני הסופר והעדים לפ"ד סה"ת כמו בנתן לו גט וא"כ בשניהם א"א לו לבטל רק השליחות של הנתינה וכן להרמב"ם שניהם שוים שיכול לבטל הגט א"כ מדוע יחלק ביניהם. (אך לפמ"ש בתוס' דף פ"ח ד"ה ודלמא שכשמבטל קודם שנגמר הגט מודה ר"נ שא"י לחזור ולגרש בו משא"כ כשנגמר הגט חוזר ומגרש בו יש לחלק קצת ביניהם) ומ"מ כיון דגם כשנגמר הגט יכול לבטל השליחות וגם הגט גופא להרמב"ם א"כ ע"כ צריך לסמוך על החזקה שכ' הרמב"ם פ"ו הכ"ז וא"כ מאי נפקותא. ופסול עדים שכתב הנה בתשובת רדב"ז ח"א סי' תמ"ב כתב שאינו מועיל אמנם בר"ן ר"פ השולח נראה קצת סמך לזה: