סימן קיד

בוך נומר א [כת"י 2047] קסא, ב. כתי"ק 1050 שיד, א. ובמפתח שם רנב, א בגכי"ק:

נידון נשואי קטנה ואביה הי' בעיר ולא הי' אצל החופה ומ"מ סעודת הנשואין היו בבית אביה ואח"כ היו הזוג ג"כ בביתו שלשה שבועות ואח"כ נפרד הבעל מבית חמיו וחמותו בקטטה ולא נודע מקומו איה זה עשר שנים וטוען אבי הבת שלא נתרצה כלל על הנשואין. בשוה"ג דס"א:

ע' טור א"ע סס"י קמא דקכ"ח ע"א יראה לי שאין לתלות בזה שחזר משליחותו ועמ"ש מזה בענין גט מומר שאמר להשליח זכה בגט זה כו' והולך גט זה כו' [לקמן סי' רסז]. בשוה"ג דס"ג:

לכאורה רב רפ"ג דקדושין לשיטתו דתפוס ל' אחרון וא"כ אי חזרה הוי אינה מקודשת אבל לדידן אף אם חזרה הוי י"ל ספק דתפוס ל' ראשון מעכשיו א"כ הוי ס"ס וכיון דשמואל ור"י לא ס"ל כרב ה"ל ג' ספיקות. בשוה"ג דס"ה:

אך מה שסיים אחר גייט אייך עש האט צו מיר ניט משמע שאין כאן רצונו בזה מיהו י"ל ה"ל הפקיר רשותו, ועוד ע"ז אביה חורג' א"נ, לחקור אם היא בחזקה א"א ממ"ש ריב"ש קצ"ג ב' הרא"ה דוקא משום שהכל יודעי' משא"כ הכא אדרבא כיון שאבי' לא הי' בשעת חופה וקי' רק מה שאח"כ הי' בביתו א"ז ראי' ול"ד לרא"ה גם שם י"ח וע' ריב"ש קצ"ג כשהאב בעיר חיישינן לנתרצה כ"ש שאכל, וכ"ש שנעשה בה מעשה יתומה כו'. בשוה"ג דס"ו:

יחזקאל העד פסול לאשת חורגו כמ"ש בגמ' אע"ג שעכשיו מתה אשת יחזקאל מ"מ תחלתו בפיסול רק שי"ל אם ראה העדות קודם החופה ה"ל תחלתו ג"כ בכשרות מיהו עדות זה נוגע לחורגו ואצלו ה"ל תחלתו בפסלות וא"ל פ"ד א' דכאן לא שייך מהימן שרבע ולא לזה ועוד כאן עדו' זה שאינה מקודש' מפקיע אשה מחורגו א"כ זהו לו ממש.