סימן קב

שקו"ט בנדו"ז בשו"ת דברי נחמי' אה"ע סי' ח [כת"י 1332]. ושם נדפסה ג"כ תשובת מהרי"א עפשטיין מהאמיל עד"ז. ולו נתכוון הצ"צ בתשובה זו בתחלת סעיף יו"ד. ושם סי' ט נדפסה מהדו"ק מתשובה שלפנינו, והמשכה שבסי' קג דלקמן. נדפסה לקמן סימן שסו. ראה גם לקמן סי' שסה. בכת"י 1050 שמז, א מועתקת הגב"ע, והתשובה עצמה בכתי"ק. ובמפתח שם רנב, ב בכתי"ק:

בדין קדושין שאחז יד גרושתו ונתן טבעת על אצבעה ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י, ושחקו עליה אזי השליכה הטבעת והמקדש הודה שאחז ידה בחזקה, והוגבו בדבר שני גביות עדות אחד בק' ראהאטשוב משלשה עדים, הגב"ע הב' בק' מאהילוב שם חזרו בו שני עדים מהשלשה עדים הנזכרים והעידו באופן אחר להקל. תשו' ע"ז, לסי' כח סד, ולסי' למד ס"ו, ולהגמ"ר דקדושין סי' תקל"א בדין הוכיח סופה אתחלתה. בשוה"ג דס"ג הג"ה בכתי"ק:

גם כמדומה מהרי"ט ח"א קל"ח מקיל בס"ס בקי' נגד ב' עדי' הרי העדים הניחו מקום ספק ממ"ש ואחז ידה כו', ע' מהריב"ל ח"א סי' יז בס"ס דקא' יש לצדד כו' לכן אפשר הוי רק דרבנן אף לרי"ף אפשר מ"מ הוי שני ספיקות להקל א' שמא קדמ' הנתינה הב' שמא משכה ידה כיון שיש ע"א והמקדש ואף את"ל א"ז כדאי לספק,... מ"מ בצירוף דעת הרמ"ה דאחז איננה עושה מעשה י"ל הוי כזרק לה. בשוה"ג דס"ה:

לדעת סהמ"ק י"ל דרשב"א וריטב"א ל"פ ארמ"ה אלא דשם נתרצו תחלה. הגב"ע דמוהילוב ומהדו"ק מהתשובה בכתי"ק 231 רה, א ואילך, אלא שעל המהדו"ק נכתב בכתי"ק "משנה שא"צ שכבר נכתב" לכן לא נעתקה כאן.