סימן מט

שאלה מחומעץ. יהודי א' רצה לעבור הנהר. ועמד רוח ונהפכה הספינה וא' היה עומד על שפת הנהר וראה שהיהודי היה מפרפר והיה עולה ויורד ואח"כ נמצא יהודי א' לא רחוק ממקום הטביעה והכירוהו ע"י קצת טב"ע וסימנים פארחעש בראשו. ואמו אמרה שיש לו צייחען עגול שהי' בו ממכה בצדו וכן מצאו. וגם החוטם היה מעט איין גיפאלין גם צייחען מקרדום רק בזה היה הכחשה שא' אמר שהיה על הקנעחיל וכן אמרה אשה אחת. ואחד אמר שאינו זוכר בבירור ונדמה לו שהיה למטה מהקנעחיל. גם החייט הכיר המכנסיים. השיב:

(א) דהוי סי"ב:

(ב) והרבה מהאחרונים ס"ל דב' סי"ב מצטרפין. ויש לזה ראיה מכתובות (פ"ה) וב"מ (ע') לדעת הפוסקים דס"ל דאין מחזירין פקדון אלא ע"י סי"מ דוקא. ואדמו"ר בתשו' הכריע להקל וע"ל סי' פ"ז:

(ג) וראיה דהא בד"נ לא מהני סי"מ דל"ד לרובא ודלא כהפמ"ג. ומ"ש התומים סס"צ דידיעה ודאית מהני היינו כשאין שום ספק בעולם:

(ד) וכן מוכח מהתוס' חולין צ"ו. וא"כ לפ"ז מוכח דצירוף סי"ב הו"ל כסי"מ ממש. דאל"כ היה לו להגמ' חולין צ"ו לומר רבותא יותר דאפי' סי"מ לא קטלי'. ולמ"ל לומר האי סימני' והאי סי' דאפשר למטעי דהיינו סי"ב. אלא ע"כ דזה רבותא יותר ומוכח כנ"ל:

(ה) ועוד ראי' ממ"ש הראב"ד בשט"מ וכ"מ מרש"י יבמות (ק"כ ע"ב) ד"ה מובהק. דלמ"ד סי' לאו דאורייתא גם סי"מ לא נז' בתורה רק דמועיל מצד הסברא וא"כ כמ"כ שני סי"ב. רק בשם אדמו"ר שמע דדוקא ג' סי"ב מצטרפין:

(ו) ואף להסוברים דסי"ב אינם מצטרפין מ"מ בנ"ד הרי יש שני ספיקות וכל ספק בפ"ע הוי ספק אפי' אחר החזקת איסור. דספק דשטפתו נהר הוי רובו לאיבוד. וספק דסימנים דהוי ס' פלוגתא. וא"כ אף לדעת הט"ז ומ"ב דמחמירי בס"ס יש לחלק בין ס"ס לרובא:

(ז) ואף לפ"ד הרשב"א והנ"י והתוס' וכ"פ הש"ע דאף במשאל"ס לא מהני סי"ב מ"מ צירוף סי"ב מהני. דהנה רמ"א ס"ל דס"ס שהכל בגוף הדבר גם כן לא מהני כשלא נודעו יחד וראיה לזה מד' הרשב"א וכן מסה"ת לפ"ד מהרא"י:

(ח) מ"מ בנ"ד מהני דספק הרגיל שאני. וראי' מהא דפסחים (ט') ונדה (ט"ו) וע"ז (מ"א) וכמ"ש המ"י כלל כ"ג ס"ק כ"ז וא"כ שני ס' דנד"ז דהו"ל תרי רובי דעדיפי מספק הרגיל *** כאן חסר ***