סימן מח

אשה א' עגונה מבעלה כ"ב שנים שהלך למדינת רוסי' למצוא טרף אצל הזאוואדניקעש ונאבד שמו וזכרו. אח"כ הוגבה עדות שנהרג בדרך ושני אנשים שהכירו אותו בחייו מצאוהו הרוג והכירוהו בטב"ע. אח"כ בא איש א' ממאסקווע וסיפר שראה בעלה שם שהחליף את דתו. ונסע חותנה לשם לחקור הדבר ומצא שם אותו האיש שהחליף ושאמר שהוא בעל האשה והנה שקר הדבר בבירור. אח"כ בא איש אחד מארחאנגיל ואמר שראה את בעלה בארחאנגיל והחליף ונשא שם אשה בת סוחר פלוני. והעיד הגביר מ' חיים כהנא שדרש וחקר בארחאנגיל ושקר הדבר כי הוא מכיר הסוחר ואת חתניו שהמה ערלים מתולדתם. השיב:

(א) דמצד הספק ג"י יש לצדד. אך מצד העדים א' שאמר שראהו חי במאסקווע והשני שאמר שראו חי בארחאנגיל והבירור דחותנה ור"ח כהנא. הוי כא' אומר חי ואחד אומר מת. דאע"פ ששיקרו בהמקום מ"מ דבורם חי הוא שלא הוכחשו בזה אפשר אמת הוא וראיה מת' מהר"ם בהגמ"ר פ' אלמנה ניזונית סי' ט"ו:

(ב) ולהירושלמי פ"ק דגיטין לר"י י"ל כיון שבטל מקצתו בטל כולו. וכמ"כ לר"ל כיון שהעדות הוא לאדם א'. אך למשמעות ש"ס שלנו (ב"ק ע"ג) ל"א כן רק כשהעדים נפסלו ע"י המקצת. והמשנה פ"ק דמכות הוא מטעם מקיש ג' לב'. ואף שהפוסקים רפ"ק דגיטין מתרצים התלמודים ולפי דבריהם י"ל גם הראיה מב"ק ע"ג. מ"מ בנ"ד דהמקצת ג"כ לא בטל בבירור (ועוד דאינו בגוף העדות) גם הירושלמי מודה דלא בטל כולו. [וצריך הסבר לחלק בין מ"ש בסוף סעיף זה ובין הא דשבועות מ"ח הנ"ל]:

(ג) ואף דתלאן זב"ז שהוא חי ונשא אשה פ'. א"כ לכאורה כיון שנתברר שהנשוי אשה פ' הוא נכרי א"כ בטלה כל עדותו דכיון שבטל הסבה בטל המסובב שהוא חי. י"ל דמנלן להחזיק זאת שהמגיד עשה זה למסובב וראיה מענין פלגינן דיבורי' ומפ' ז"ב דכ"ג ע"ב:

(ד) ואין לבטל עדותו משום דהוכחש בחקירות. והמכחיש אינו מעיד שמת בטל לגמרי העדות הן לפי שטת הרמב"ם והן לשיטת בעה"ת שכ"ט. [ההג"ה שבסוף הסעיף כ"מ מדברי רבינו וי"ל בדוחק]:

(ה) דא"כ ימצא ענין דעדות שהוכחשה מקצתה בטלה כולה וזה אינו וראיה ממ"ש הב"י סי' ל"א ב' הרי"ו:

(ו) וי"ל דדינו של הרי"ו הנ"ל תרי מילי נינהו. משא"כ הכחשה בחקירות הוי הכחשה בגוף המעשה ושפיר בטלה כולה לכ"ע:

(ז) מ"מ בנ"ד לא הוי הכחשה בחקירות כיון שאינו יכול לבוא לידי הזמה:

(ח) מיהו מסוגיא דשבועות מ"ח מוכח דהיכא ששיקר במזיד אף בא' מהבדיקות ג"כ נפסל לעדות עי"ז:

(ט) ואין להקשות ע"ז מסוגיא דא' אומר מנה הלווהו וא' אומר מאתיים. די"ל בד"מ מכאן ולהבא דוקא הוא נפסל. ויבאר ד' הירושלמי בכולל ומונה:

(י) גם אין להקשות מהא דפז"ב דעדות המכחישין זא"ז בבדיקות כשרה דיש לחלק בין בדיקות לבדיקות וראיה מסנהדרין פ"א ע"ב. (גם מת' הר"ן סי' מ"ז לק"מ דהתם יש לתלות שטעה) וראיה ממשנה פ"ב דר"ה וממ"ש התוס' פ' חזקת דנ"ז בהא דא' אומר אכלה חטים כו'. ומשם ראיה למ"ש האו"ת רסי' ל"א:

(יא) ונידון החשש השני שראה את בעלה במאסקווע וחותנה אומר שנתברר ששקר הדבר ואינו מכחיש את הראשון שפיר מהימן ע"א לסלק הספק. וראיה מקדושין ס"ו שפחה הכניסו תחתיה. ואף שנוגע הוא דגנאי לו הדבר שבנו החליף מ"מ מהימן לפי' מהרמ"ל בב"ב דמ"ה. והא דכתובות (ד' כ"א סע"ב) י"ל דהוי רק פסולא דלכתחילה. ומיבמות (דף ע"ז) ג"כ לק"מ דיש לחלק בין הוראה ובין עדות ועוד דכאן הוי מלתא דעל"ג. ועוי"ל דנוגע לא חמיר מנוטל שכר להעיד ולד' הר"ן והרשב"א והריטב"א הוי רק פסול דרבנן וכשר בעדות אשה. אך להב"מ סי"ז ס"ג פסול מה"ת. מ"מ נגיעה זו שאינה אלא הסרת הגנאי י"ל דדמי לפסול קירוב דנאמן בעדות אשה. גם ל"ד לדין ה' נשים. ומפלפל בד' המרה"צ בזה: