סימן לד

בנידון גדולה אשת קטן שזינתה אם אסורה עליו כשנתגדל. השיב כיון דלכ"ע אין הקדושין אף שהם בעין חלין למפרע כ"א משעה שיגדיל א"כ כשזינתה היתה פנויה ואפילו קדושי דרבנן ליכא. והבעילה דאח"כ לאו כלום היא שיגדלו למפרע וכמ"ש הב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"א ודלא כהרד"ך בית כ'. וראיה ממ"ש בגמ' ק"ו ע"א וכמ"ש בלח"מ פ"ד מהל' אישות וכ"מ בחידושי רמב"ן ור"ן פ"ו דנדה בטעמא דר"י דאמר עד שירבה השחור. ומה שהשיאו אביו ולא מחה אח"כ עי' מהרי"ט חאה"ע סי' מ"א מ"מ עכ"פ למפרע לא הוי קדושין. ועוד דסברא דזכין אינו אלא מדרבנן ובנשואי דרבנן יש להקל כמ"ש המל"מ פי"א מהל' אישות ד"ח. ואף לפמ"ש לקמן סי' ל"ה באשת חרש שזינתה דאסורה. ל"ד לאשת קטן וע"ש ס"ג. וכמ"ש הרשב"א ביבמות (דף נ"א ע"ב) ד"ה והא דאר"ש ואי לזאת מדינא מותרת ומ"מ כיון שכ' בתוס' גיטין (דף ו' ע"ב) ד"ה זבוב כו' דאפילו פלגשים לא היו מחזירין אחר זנותם וגם לא היה עדות שהיה קטן לכן פטרה בגט: