סימן לג

קטן בן יב"ש הגיד שראה פ' יוצא ממטת א"א והודית שבא עליה כשהיא ישנה ואח"כ ניערה ולא צעקה מחמת הבושה ולא הגידה אח"כ כי היתה יריאה וגם הבעל הודה לדבריה. יבאר. הקטן שראה פ' יוצא הוי כמעיד ברצון ע"א אומר ברצון וא' אומר באונס תרווייהו מסהדי שנבעלה וסתמא ברצון. ואין דבריו של א' במקום שנים ואף דממ"נ א' משקר. מ"מ במה שהושוו מקבלין עדותן (וע"ל סי' מ"ט נ') לד' הרמב"ם ואף לד' הטור והר"ן מהני הודאתה ג"כ. ומ"ש שהיה באונס אין להאמינה כיון דל"ל מיגו דהא איכא עדים. ומ"מ י"ל דל"ל סברא תרווייהו באיסור קא מסהדי דהרי לד' האומר באונס היה ליכא איסור כלל. ודמי לע"א אומר תנאי היה לכ"ע. ואע"ג דאונס הוי מיעוטא מ"מ לגבי עד אין לחלק דהא היכא דנאמן ע"א מהני אף נגד רובא. ואין לאוסרה מצד הודאתה וראיה מנסכא דר' אבא. מפלפל באריכות גדול דאדרבה משם ראיה דיש להאמינה לפי' תירוץ ר"י בתו' שם. ואע"ג דהתוס' הסכימו כפי' ריב"ם מ"מ בנ"ד שהקטן אומר ברצון ודאי איכא מיגו אפי' לפי' ריב"א. (מה שנרשם עי' במפתחות. הוא לעיין בסי' ל"א ד"ה עוד יש לחלק כו' דהתם יש לה מיגו כו'):