סימן כד

ע"ד אשת כהן ובנים אין לה ויצא עליה רינון זה יותר משנה שהיא מקורבת עם איש אחד. וזה מקרוב יצא קלדל"פ שהאשה מזנה עם אותו האיש והעידו שני עדים על ד"כ והאיש הודה על היחוד. והאשה מכחשת אף על היחוד ועל הקדל"פ אומרת שאויבים הוא דאפקוה לקלא. השיב לד' מהרמ"ל אין אשה נאסרת אלא בע"ט ממש. ולד' השאלתות כפי' הרא"ש בעי' ע"כ וקדל"פ. ובנ"ד הקול כמאן דליתא דכיון דאיכא אויבים כו' כפשטא דגמ' לפ"ד הנ"י ואפשר שכ"ד היש"ש. גם סתירה אפשר דל"ד לד"כ שבגמ'. ומשום שהיא אשת כהן אין להחמיר בה יותר כמ"ש בב"מ סי' ו' ססי"ג וראיה מסוטה (דף כ"ח). ומה שהיה רינון קודם הסתירה לאו כלום הוא כמבואר בתשובת מיי' דאישות סי' ח'. ואין לומר כיון דהאיש אינו בחזקת כשרות ונסתרה עמו דמי לשבוי' כמ"ש הב"ש סי' ז' סקל"ד. ז"א מכמה טעמים. וראי' מש"ע סי' ס"ח ס"ז. מ"מ מצוה לגרשה ואם אינו מגרשה נקרא רשע. ולענין הכתובה מפלפל בדין מנה לי בידך והלה אומר א"י. ומביא ד' רמב"ם דס"ל בע"כ מפסדת כתובתה אף בלי התראה וראיה לדבריו ממשנה ר"פ ארוסה לפרש"י ותוס' שם: