סימן כב

אשה שמת בעלה בלא בנים וילדה לאחר מיתתו ולד שגמרו שו"צ ומת תוך ל'. באופן שהיה ספק אם כלו חדשיו. וחלצה. ואח"כ ניסת לכהן אחר שנמלך בב"ד ואמרו לו שלא יכנוס. יבאר דלרש"י ורמב"ם נפל הוא שלא הי' לו חיים כלל. ולהרשב"א והה"מ כל שלא כלו לו חדשיו בודאי ולא נגמרו סי' ג"כ נפל הוי אבל קשה דיש לחוש למיעוטא וכרשב"ג ואפשר דאף רבנן ל"פ. וראיה מנזיר י"ג א' דכל שלא כלו לו חדשיו חשיב ס' אף שגמרו שו"צ. ובנ"ד דהוי ס' כלו חדשיו ודאי לא תצא. הגם כיון שחלצה קודם שילדה שייך מ"ש הרא"ש קמו בי' רבנן כו'. מ"מ להתוס' יבמות כ"ד א' גם בכה"ג לא תצא. וגם להנ"י אפ"ל דלא החמיר רק בחליצה אחר ולד שלא גמרו סימניו. משא"כ בנ"ד. ואע"ג שנשא במזיד לא דמי לנשאת בעבריינות דמשאל"ס כמ"ש מהרי"ט בתשובת א"ע סי' כ"ו. וגם ראיה מהגמ'. ומכש"כ כאן שיש לה בת ממנו דיהיה לעז עליה. ואף דעבר על התראת ב"ד מ"מ להריב"ש ססי' רמ"ב הוי ג"כ כדיעבד. וגם להרא"ש אין כופין. ומ"מ אם נ' להרב לכופו יש עצה להנצל מחשש גט מעושה ע"י נתינת גט שני. כיון שנאסרה עליו בגט א' אזי הכפי' בגט שני כדין: