א

סימן קמד

תשובה לההמ"ץ דאולע:

והנה קודם כל אני תמיה על רומע"ל מה ששלח שאילה זו אלי מהיות בענין זה המנהג המדינה הוא העיקר ועל פיו דנין כמ"ש הרמב"ם וש"ע אה"ע סי' ס"ו סעיף י"א והוא משנה שלימה פ"ו דכתובות ר' שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה וכתב הרי"ף ז"ל והלכתא כוותיה ועי' ר"נ שם שכן פסקו הגאונים. ואם כן דבר זה צריך להתברר בעיר גדולה דשם ע"פ רוב משלישים הרבה נגידים נדוניא זמן רב קודם החתונה ליד שליש המרוצה לצדדין ומסתמא יש שם מנהג קבוע איך כותבים התוספת כתובה אם רק עיקר הנדן לבד וע"ז מוסיפים שליש ותו לא מידי או שכוללים גם הריוח שהרויח עד החתונה או שמוסיפים גם ע"ז שליש כפי הספיקות שנסתפקו כבוד מעלתם. וכיון שכן היה לרומע"ל לשאול בוויטעפסק או בפאלצק ואחריהם ימשכו ע"ד מארז"ל ספ"ד דכתובות נהרדעא וכל פר[וודהא] נהוג כו' שהעיירות קטנות נמשכין בדבר שבממון מן הסתם אחר העיר הגדולה שבמדינה וכן ראיתי בתשו' גאוני בתראי. ובשקלאב כמדומה לי יהיה ודאי ידוע המנהג יותר להיותם מורגלים בזה מימים כבירים ובודאי המנהג א' בשוה בשקלאב ופאלצק וויטעפסק. לכן משם היה מתברר לכם ביותר תוכן הענין והנהוג. אך מאחר ששלחו אלי ציר מיוחד א"א להשיבכם ריקם ע"כ ההכרח להשיב. דלכאורה מצד המנהג כמדומה לי שהוא שכותבים רק עיקר סך הנדוניא לבד שנתן אבי הכלה מכיסו וע"ז מוסיפים שליש והריוח שעלה עד החתונה שייך להחתן כמו הריוח שיעלה ביד השליש אחר החתונה. וגם י"ל מילתא בטעמא כי מוסיפים שליש מלבד תכשיטים השייך לגופה ובכלל זה כמה תכשיטים שיספיקו נגד הריוח כו' וכן שמעתי מאיזהו מקומן שעשו כן להוסיף השליש רק על עיקר הנדן. וגם מדינא נראה כן דלשון המשנה כתובות (דף ס"ו) פסקה להכניס לו כספים סלע כסף נעשה ששה דינרין דהיינו הוספה שליש מלבר כמנהגינו. הרי תנן להכניס לו א"כ משעה שהיא מכנסת לו על אותה שעה צריך לחשוב כמה הכניסה לו והן אמרו אם הכניסה הנדן בעת החופה צריך להוסיף שליש. אבל מ"מ גם כשהכניסה לו מקודם גם כן אין צריך להוסיף רק שליש על מה שהכניסה לו דאין לומר כשהכניסה לו מקודם יוחשב הריוח שמקודם החופה לה ויהיה כאלו מכנסת בעת החופה דגם כן צריך החתן להוסיף שליש. דהא ליתא דאם הכניסה רק בעת החופה הרי היו המעות עד זמן זה באחריותה להפסד וכיון דאם הפסידו הפסידו לה ה"נ אם הרוויחו הרוויחו לה. משא"כ כשהכניסה לו מקודם הנשואין כמנהגינו שמשלישין הנדן ביד שליש המרוצה לצדדין ה"ז כאלו באו לרשותו של החתן דהשליש חשוב מוחזק מכחו גם כן כמ"ש בב"ש סי' נ"ג סקי"א במ"ש ואם עשאו שליש לטובת הזוג ובחמ"ח שם ס"ק י"ג וס"ק ט"ו. ואם כן אם ח"ו הפסידו הפסידו לו ואין צריך אבי הכלה להשליש נדן אחר דהא כבר סילק ליד שליש ועשה מה שמוטל עליו. ולכאורה נראה שמחויב החתן ליתן כתובה לאשתו כפי הנדן שהכניס לו אבי הכלה ואף שנפסד מהנדן קודם החופה וכמ"ש רמ"א באה"ע סי' נ"א בהגה"ה וכן חתן שפסק לעשות לה כתובה כו' צריך לקיים ואיהו מיירי שפסק בתורת מתנה ולכן אין צריך לקיים רק מצד הקנס. אבל כשקיבל הנדן נראה דצריך לקיים מדינא אא"כ יחזיר הנדן מכיסו וגם ישלם הקנס כו'. וכיון דאם הפסידו הפסידו לו כך אם הרוויחו הרוויחו לו. דהכי הוא ענין נדוניא שנקרא נכסי צאן ברזל. אבל שיהא ההפסד על החתן והריוח יהיה לכלה זה אינו כסתם נצ"ב ומנ"ל להחמיר על החתן. וגם י"ל דהוי רבית לפ"ד הראב"ד שהביא בעה"ת בדין המקבל צ"ב מחבירו וקבל עליו כל האחריות ונתן הריוח לבעל הבהמה שחכמי לוניל התירו והראב"ד אסר הובא ב"י בי"ד רס"י קע"ז ד"ה וכתב הר"ן ע"ש. ואף דרמ"א שם בש"ע סי' קע"ז ס"א בהג"ה פסק כחכמי לוניל י"ל דהכא יודה שיש לחוש משום דהחתן יהנה מן הריוח שהרי יהי' ברשותו וכו'. וכ"ש אם באנו לעשות פשר שמחצה הריוח יהיה שייך לה יש לפ"ז חשש רבית אפי' לחכמי לוניל בפשיטות יותר דוק שם ותשכח. ול"ד למ"ש בהפלאה סס"י ס"ו בטעם דלא שייך איסור רבית בכתובה מההוספה שליש ע"ש הטעם דאינו ענין לנד"ז שיהיה ריוח בעיקר ההכנסה כו' שיש לחוש. והנה דין תורה לא ידענא רק הנלע"ד מכל הנ"ל שאין לכתוב רק עיקר הנדן וע"ז יוסיפו שליש אך לבד תכשיטין השייך לגופה אא"כ היה מדובר בפי' נידון התכשיטין. ואם היה הנדן באחריות אבי הכלה שאם היה הפסד היה צריך לשלם מכיסו אז ודאי גם הריוח שייך להכלה. אבל מהסתם אין שייך אחריות על אבי הכלה כ"א ההפסד והריוח להזוג א"כ זהו באחריות החתן. ומ"מ נראה שטוב יותר שיכתבו לשקלאב לשאול איך נהוג שם שהמנהג הוא עיקר בזה כנ"ל:

ד' אהו' ד"ש באהבה מנחם