א

סימן קמב

במי שצריך להשיא אשה לבנו גדול בן ט"ו שנה ויש שני שידוכים א' בת ט"ו כמוהו וב' בת י"ב שנה ושמונה חדשים:

לכאורה ממ"ש בפ"ב דנדה (דף י"ג ע"ב) אלא דנסיבי קטנות כו' משמע כל שראויה לילד עדיף טפי ובודאי דבת ט"ו ראויה טפי. אך שם עכצ"ל קטנות ממש שלא הגיעו ליב"ש ויום א'. דאל"כ תיקשי ממ"ש פ"ט דסנהדרין (דף ע"ו ע"ב) והמשיאן סמוך לפרקן כו' הרי אף בתו סמוך לפרקה מצוה להשיאה מכ"ש אחר פרקה. ודין הראשון דפ"ב דנדה הובא בהרמב"ם פכ"א מהא"ב דין י"ח והמל"מ שם דין כ"ה אשתמיט ליה זה ודין דפ"ט דסנהדרין הובא גם כן בהרמב"ם שם דין כ"ה. וכן מבואר בהדיא בסנהדרין פרק חלק (דף ק"ד סע"א) ע"פ העיר רבתי עם שהיו משיאין קטנה לגדול. ופרש"י ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדים על פרקן שראויין הן להוליד כו'. הרי שבעומדין על פרקן שרי. אם כן כש"כ אחר פרקן. ומ"מ אם שניהן שוין נראה דבת ט"ו ראוי יותר. אבל אם בת י"ב ושמונה חדשים עדיפא לו מאיזו טעם נראה דרשאי. ועוד ראיה ברורה מכה"ג דאסור לו לישא קטנה ולא בוגרת אלא נערה דוקא כדאיתא פ"ו דיבמות (דף ס"א ע"א) ובהרמב"ם פי"ז מהא"ב דין י"ג. אם כן הרי בתולה אחר יב"ש ויום אחד עדיף טפי מבת ט"ו לענין כה"ג. א"כ גם לישראל עכ"פ לית בה שום נדנוד: