ד

ובמדרש רבה פ' ויקרא סוף פרשה א' ורבנן אמרי משל למלך שהיה לו אשה ופלגש כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמונים עכ"ל. ואי איתא דפלגש היא ע"י קדושין א"כ אין כאן גנאי כ"כ שיצטרך לילך במטמונים. וכ"ש דר' יהודה ס"ל דיש לה כתובה וא"כ אם גם קדושין יש לה ה"ז קרוב לאשה גמורה. אלא מזה משמע כדברי הרמב"ן וסיעתו שהיא בלא קדושין וכיון דעכ"ז אמרו ברבות ובירושלמי שפלגש אביו אסורה לו דלא כתשוב' הרא"ש א"כ ממילא א"א להתירה לעלמא בחיי בעלה בלי גט. ואף שמדברי תשוב' הר"ן סי' ס"ח נראה ג"כ שא"צ גט וכן בתשובת מהרמ"פ סי' י"ט אפשר הם מפרשים דהירושלמי פליגא על ש"ס דילן היינו דלהירושלמי פלגש היא ע"י קדושין ומש"ה אמרו ברבות פ' נח זה התיר גילוי עריות דהרבות הוא אגדה ירושלמי. אבל לש"ס דילן דפלגש היא בלא קדושין י"ל שאין זה נקרא גילוי עריות וכ"נ מדברי התוס' ביומא פרק שני שעירי יום הכפורים (דף ס"ו ע"ב) גבי שאלו את רבי אליעזר פלוני מהו לעוה"ב פר"ח אבשלום שבא על פלגשי אביו מהו לעוה"ב מי ס"ל הא דאמר רב נשים בכתובה וקדושין פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין או לא. וכ"כ בתוספות ישנים הביאו היש"ש משמע דמספקא לן אם הענין כמ"ש רב. ע"כ י"ל הירושלמי ס"ל דלא כרב. לכן ס"ל להרא"ש והר"ן דפלגש שבלי קדושין א"צ גט. וס"ל להרא"ש דפלגש אחי אביו מותרת לו. אבל לפ"ד הפוסקים שאין עושים פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן ושי"ל לכ"ע פלגש הוא בלא קדושין ואפ"ה פלגש אביו אסורה לו ונקרא גילוי עריות יש לומר דצריכה ג"כ גט. וכן נראה מדברי התוספות פק דגיטין (ד"ו ע"ב) כמבואר למעלה. כן נראה לענ"ד. אך קשה לי שמצאתי בדברי האחרונים העומדים בשטה זו שעכ"ז ס"ל שאין צריך גט היינו ביש"ש ביבמות פ"ב סס"י י"א כתב דכתיב ותהיין צרורות אלמנות חיות אין הפירוש שהיו צריכים גרושים כו' עכ"ל. הרי ס"ל שא"צ גרושין. ומהירושלמי פרק כה"ג שהביא שם נראה דצריכה גרושין. אלא שהוא ז"ל פירשה כשיטתו ע"ש. וכ"כ בכנה"ג שם בפ"ג מהמ"ל בד"ה וכן מה שהקשה וז"ל דכיון דפלגש היא בלא כתובה ובלא קדושין אלא ביחוד בעלמא כיון שכבר יחדה אין לו תקנה לגרשה אלא כשיעשה מעשה המורה שאין לו חפץ בה לעולם כו' ועי"ל דלגרש לאו דוקא בגט כו' עכ"ל. מיהו י"ל שמ"מ מסופק אם צריכה גט ועוד שזה כתב מקודם שהעלה אח"כ בפ"ד ע"פ הירושלמי דאסור אדם בפלגש אביו אף שהיא בלא כתובה וקדושין. אבל לאחר שהעלה שם כן אפשר ס"ל דצריכה גט. ומדברי הרמ"א בש"ע סי' יו"ד ס"א נראה ודאי דאין צריכה גט וכן משמע יותר מהדין שבש"ע סימן כ"ו ססע"י א' בהגה"ה. ועיין בספר המקנה סימן כ"ו מדין פלגש ומה שהביא מהש"ס דיבמות (דף ל"ז) מאן הויא ליומא לומר שזהו פלגש כבר נזכר מזה בתשוב' הריב"ש סי' שצ"ז. ובבית מאיר רס"י יו"ד עמ"ש רמ"א אפילו היתה מיוחדת כתב וז"ל עיין תוספות גיטין (ד"ו ע"ב) ד"ה זבוב משמע דמ"מ אם זינו עם אחר לא היה דרכם להחזיר ולדינא מבואר מדבריהם כפסק הש"ע עכ"ל. לדבריו כמו שהם לא היה דרכם להחזיר דרך חומרא על שרש הדין כמ"כ אין דרך לאיש אחר שישאנה בלתי גט מהראשון. מיהו לדברי הר' חסדאי שבתשוב' הריב"ש סימן שצ"ז שכתב שאדם אסור בפלגש חבירו ושירשנו דבר זה מבני נח כו' ע"ש שפיר י"ל חילוק שאף שאם זינתה תחתיו אסורה לו מ"מ יוצאה ממנו בלי גט ע"ד שכתב הרמב"ם פ"ט מהמ"ל דין ח' ב"נ שייחד שפחה לעבדו כו'. משיוציאנו מביתו וישלחנה לעצמה כו'. מיהו קשה דהא בב"נ לא מצינו שתאסר אשתו עליו על ידי שזינתה. וכ"מ בבראשית רבה ס"פ י"ח איני קורא עליו לא יוכל בעלה הראשון. ועי' מזה בירושלמי פ"ק דקדושין ה"א באריכות. אם כן פלגש של ישראל דאסירא כשזינתה חמירא טובא מאשת ב"נ. אם כן ממילא יש לומר דצריכה גם גרושין על ידי גט כדי להנשא לאחר. יהיה זה מדינא או ממנהגא סוף סוף שניהם שווין ר"ל כיון שנאסרה עליו בזנות צריכה גם כן גט. ובנ"י ר"פ נושאין על האנוסה מבואר בשם הריטב"א גם כן דפלגש ה"ל כאנוסה ומפותה הביאו הב"ש סי' ט"ו ס"ק י"ב. והנה בחולין פרק כל הבשר (דף ק"ט סע"ב) כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותי' אשת איש גרושה בחיי בעלה. וקשה אמאי לא אמר רבותא יותר דשרא לן פלגש חבירו אף בלא גט כלל. ותוספות בשם הקליר כתבו כנגד אשת איש יפת תואר. ש"מ פלגש אסורה להנשא לחבירו בלי גט. דאם לא כן זהו רבותא יותר לומר דפלגש חבירו שהיא כאשה אצלו שרא לן כשיוצאה ממנו אף בלי גט כלל. הן אמת דמזה לא נוכל להקשות דהא אף כשהיא תחתיו יש לומר אין בזה איסור דאורייתא אף לדעת התוס' פ"ק דגיטין (ד"ו ע"ב) כ"ש לדעת תשוב' הרא"ש כלל ל"ב סימן א'. ועיין כנה"ג סוף חלק א"ח. מ"מ ע"ז י"ל דודאי מדרבנן אסור ואם כן לא שרא לן רחמנא. אכן כשרוצה להוציאה כיון שמותרת בלי גט. שפיר י"ל שרא לן רחמנא. אלא משמע דבאמת לא שריא בלי גט: