ג

אך הנה מצאתי בק"נ רפ"ב דיבמות סק"ד הביא בשם הכנה"ג שהקשה קושיא הנ"ל האיך מוכח מדנשא דוד רצפה בת איה הלא פלגש שאול היתה ומשום הכי אין כאן איסור אשת חמיו ותירץ או דס"ל להירושלמי דפלגש בקדושין. או דס"ל כמו שאסור פלגש אביו ה"ה פלגש חמיו. ומה שאומר דס"ל להירושלמי דפלגש בקדושין קשה שהוא נגד הירושלמי פרק אע"פ דפליגי רבי מאיר ורבי יהודא אם פלגש יש להם כתובה או לא. ואי ס"ל דפלגש בקדושין הוי פשיטא שיש להן כתובה וכ"כ ביש"ש פרק זה סי' י"א ע"ש באריכות עכ"ל הק"נ. והנה מאי דפשיטא ליה מהירושלמי הנזכר דפלגש היא בלא קדושין אדרבה המפרש בירושלמי שם בעל קרבן העדה ס"ל בפשיטות מירושלמי זה להפך דפלגש היא ע"י קדושין רק הפלוגתא היא אם יש לה כתובה. והוא בפרק אע"פ ה"ד ואיזהו אשה ואיזהו פלגש רבי מאיר אומר אשה יש לה כתובה פלגש אין לה כתובה. ר' יהודה אומר אחת זו ואחת זו יש לה כתובה. אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה. פלגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה. וכתב הקה"ע בתוספותיו וז"ל בבבלי בסנהדרין פ"ב גרסינן מאי נשים ומאי פלגשים. אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה ובקדושין פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין ופליגא אסוגיין דמשמע לכולי עלמא פלגש היא בקדושין עכ"ל. הרי הבין בפשיטות להיפוך מכוונת הק"נ בהירושלמי בשם מהרש"ל וכדבריו משמע מדברי רש"י בפי' החומש ס"פ חיי שרה כ"ה ו' בפסוק ולבני הפילגשים אשר לאברהם שכ' וז"ל נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה כדאמרינן בסנהדרין בנשים ופלגשים דדוד עכ"ל. והרמב"ן שם חלק עליו ואמר שאין הדבר כן כי לא תקרא פלגש אלא כשהיא בלא קדושין. והרא"ם בפירושו על רש"י הביא ראיה לפרש"י מהירושלמי הנ"ל. ונמצא לפ"ז אין קושיא מהירושלמי גבי רצפה בת איה דקורא לה אשת חמיו כיון דלהירושלמי פלגש היא ע"י קדושין א"כ ה"ל אשת חמיו ממש. ובהא לק"מ ג"כ מראובן וכמובן. וכ"נ ראיה לפי המדרש דקטורה היא הגר והיא הנק' פלגשם ע"ש בפרש"י והוא במד"ר שם פס"א. והרי גבי קטורה כתיב ויקח אשה ושמה קטורה. מוכרח עכ"פ שהיה ע"י קדושין מדכתיב אשה. ומה שנקראת פלגש צ"ל לפי שלא היה לה כתובה. אמנם היש"ש פ"ב דיבמות סימן י"א כתב דמירושלמי זו משמע להיפוך והביא עוד ראיה שפלגשי דוד היו בלא קדושין דאל"כ וכי היה אבשלום כל כך משוגע כו' וכ"כ בכנה"ג בא"ח בסופו בביאורו להרמב"ם המ"ל פ"ד וז"ל דאדרבה פשוטן של כתובים מוכיחים שמה שיעץ אחיתופל לא היה גילוי עריות כו' שהעצה שיעץ לא היה אלא כדי שידעו כל ישראל שמרד באביו כמ"ש ושמעו כל ישראל כי נבאשת את אביך כו'. בש"ב סימן י"ו כ"א. ואם הפלגשים היו בקדושין איך היה הוכחה שמרד באביו כיון שהמרד היה ג"כ בהקב"ה שבא על אשת איש ועל אשת אביו כו' אלא שהדבר מוכיח שהפלגשים היו בלא קדושין עכ"ל. וכ"נ לכאורה עוד ראיה מהא שהכריחו הר"ד והר"ן דלא ירבה לו נשים יותר משמונה עשרה היינו לבד פלגשים ואי איתא שהפלגשים הם ג"כ ע"י קדושין אין טעם כ"כ להתירם דהא דא ודא מקודשת היא לו ממש. והקה"ע שם מחמת זה העלה לחלק בין פלגשי המלך שהם בלא קדושין לפלגש דהדיוט שהיא ע"י קדושין. וזהו דוחק קצת. ומעתה אם פלגש היא בלא קדושין ואעפ"כ אמרו במדרש רבה פ' נח ר"פ ל"ב ור"פ ל"ח. שאחיתופל שאמר בא אל פלגשי אביך התיר גילוי עריות. מוכרח דאף שהיא בלא קדושין כיון שמיוחדת לו נחשבת לענין זה כאלו היא אשתו. ומה שתירץ ע"ז הכנה"ג שם משום דאסור להשתמש בשרביטו של מלך זהו דוחק. דאין זה שייך כלל לגילוי עריות ומדקרי לה גילוי עריות מוכרח דחשבינן לה לענין זה כאילו היא אשתו. וכתב הכנה"ג שכ"ד מהר"ר אייזיק שטיין בביאורו לסמ"ג עשין סימן קט"ו שכתב וז"ל אבל לעיל דקאי על איסור ביאה מוכח שפיר דליכא איסור דאורייתא באשת חמיו מדוד שנשא רצפה בת איה דלענין איסור ביאה אפשר שאין חילוק בין נשים לפלגשים עכ"ל. והרי הסמ"ג בלאוין סימן רכ"ב כתב דפלגשים הם בלא כתובה ובלא קדושין ואעפ"כ ס"ל לביאור הסמ"ג דאסור אדם בפלגש אביו ולא דמי למפותת אביו דהוי באקראי בעלמא. עכ"ד הכנה"ג. וע"ש בסמ"ג הביא הירושלמי דפרק אע"פ מזה משמע דמפרש הירושלמי כמו שפי' מהרש"ל הובא בק"נ כדלעיל:

קיצור. (הקה"ע מפרש דהירושלמי ס"ל דפלגש היא ע"י קדושין וכן דעת המזרחי ס"פ חיי שרה לפ"ז לק"מ מירושלמי דגבי רצפה. אך היש"ש וכנה"ג ס"ל דפלגש היא בלא קדושין ושכ"ד הירושלמי ג"כ לפ"ז מוכרח דגם בכה"ג ה"ל כאשתו מהמדרש רבה פ' נח ר"פ ל"ב ור"פ ל"ח. וכתב הכנה"ג שכ"ד מהר"א שטיין בביאורו לסמ"ג במ"ע סימן קט"ו):