ב

אכן להראב"ד דס"ל דמספר שמונה עשר הם לבד הפלגשים אין ראיה מהגמרא הנ"ל דפלגש צריכה גט. וכ"ד חידושי הר"ן בסנהדרין שם כהראב"ד וז"ל (דף כ"ב ע"א) ד"ה אמר לה אסירת עלי. פי' שכבר נשא ח"י נשים וא"ת לינסבה לפלגש ותירצו המספר י"ח הם בין נשים ופלגשים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהמ"ל והקשו ע"ז דהא דוד נשא רצפה בת איה דכתיב ואת נשי אדוניך בחיקך. וליכא למימר שנשאה בחופה וקדושין דא"כ הוה להו שבע וקאמר ליה נביא כהנה וכהנה. לפיכך פירשו דאין ה"נ דאם נתרצית אבישג להיות פלגש שהיה מותר בה אלא שלא נתרצית להיות פלגש וכיון שלא נתרצית היה אסור בה כו'. וכתב הר' דוד ז"ל שכן עיקר שכן מצינו ברחבעם שנשא י"ח נשים כדינו והיו לו ששים פלגשים כדכתיב בדברי הימים ב' סי' י"א כ"א עכ"ל. ולפ"ז מאי דקאמר בגמרא קשין גרושין לא קאי כלל על פלגש כ"א על אחת משמונה עשר נשים שהיה צריך לגרש אחת מהן דוקא לישא את אבישג וע"ז שפיר אמר קשין גרושין. אבל פלגש י"ל דא"צ גט כלל ואין שייך ע"ז קשין גרושין דלא כהלח"מ:

אך אעפ"כ לכאורה יש ראיה גמורה דפלגש ה"ל כאשה ממש וצריכה גט. מהא דאיתא בירושלמי ביבמות פרק כיצד הל' ד' אשת חמיו (שאינה חמותו) אסורה מפני מראית העין אי תימר תורה (אין לומר אשת חמיו מן התורה אסורה) הרי דוד שנשא רצפה בת איה (שהיתה אשת שאול חמיו וא"ת דוד שלא כדין עשה או שמא לא נשאה לאשה הא כתיב ואתנה) שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך. (מדנביא הוא דקאמר שניתנו לו מאת הקב"ה ש"מ דבהתירא קא נסיב לה) והביאוהו התוס' ביבמות (דף כ"א ע"א) והרא"ש שם. ואי איתא מאי ראיה מרצפה הלא רצפה בת איה היתה רק פלגש שאול. כמ"ש בשמואל ב' סי' ג' ז'. ומאחר דפלגש א"צ גט אינה ענין לאשת חמיו ושפיר יש לומר דאשת חמיו אסורה מן התורה ופלגש חמיו מותרת. וכמ"ש בתשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' א'. דאע"ג דאשת אחי אביו היא ערוה דאורייתא. פלגש אחי אביו מותרת לו ע"ש. הובא בש"ע סס"י ט"ו. א"ו צ"ל דס"ל להירושלמי דפלגש ה"ל כאשתו לענין זה. ותיובתא כלפי סנאיה דהרא"ש בתשוב' שם. ומה שדימה זה הרא"ש שם פלגש למפותה צ"ל דלהירושלמי לא קרב זה אל זה כלל דמפותה אקראי בעלמא הוא. משא"כ פלגש המיוחדת לו ה"ל כאשה. וכמו שאמר הכתוב ששים המה מלכות ושמונים פלגשים. אלמא יש להן קצת דמיון למלכות. ועוד נלענ"ד ראיה ברורה מתורה שלימה בפ' וישלח. וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו. ואמרו בגמ' פ"ה דשבת (דף נ"ה ע"ב) תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פלגש אביו עלבון אמו תבע כו' ע"ש. ואי איתא מאי קושיא אף את"ל שהמקרא כפשוטו אין זה ענין לשוכב עם אשת אביו ח"ו. כיון שהיתה פלגש אביו. והרי הרא"ש בתשובה הנ"ל למד ממה שאחיתופל אמר לאבשלום בא אל פלגשי אביך שאין הפלגש דומה כלל לאשה והרי בכל הש"ס והמדרשים לא מצינו לימוד זכות זה על ראובן כ"א רק לומר שמוצל מעשה זו לגמרי. ולא שהמעשה עצמה אינה חטא ועון גמור. וזה הפך לגמרי מדברי הרא"ש שם ומדברי תשובת מהר"מ פאדווה סימן י"ט שדימו פלגש לענין אנוסת אביו ומפותת אביו דא"כ למאי דקיי"ל נושא אדם מפותת אביו יקשה כנ"ל. א"ו נראה הדבר ברור כהירושלמי דפלגש ה"ל כאשתו לענין זה:

קיצור. (אך הר"ן כתב בשם הר"ד ראיה ברורה מפסוק בדברי הימים ב' סימן י"א כ"א כהראב"ד דמספר שמונה עשר הן לבד פלגשים ולפ"ז בטלה ראיה הנ"ל. אך עכ"ז יש להכריח מהירושלמי פ"ב דיבמות ה"ד והביאוהו התוס' והרא"ש ביבמות (דכ"א) בענין רצפה פלגש שאול שמשם מוכרח דפלגש ה"ל כאשה. וכן מוכח לכאורה מענין ראובן):