ב

ולכאורה נראה ראיה מהא דאמרינן בגמרא (דף ק"א סע"א) אמתניתין אין להם כתובה אבל תוספת יש להן. וכתב הרי"ף בס"פ יש מותרות דקאי גם כן על חייבי לאוין שלא הכיר בהן כגון גרושה לכהן וממזרת לישראל. ובחידושי הריטב"א בכתובות שם הקשה ע"ז האיך יש להן תוספת שהרי מקחם מקח טעות כו'. וכ"ת היה להם לחוש ולבדוק אם אילונית או אלמנה. הא ליתא דסתם נשים לאו בחזקת אילונית ואלמנה קיימי כו' (הגה"ה. ולכאורה היה לו להקשות דאם מה"ט אמאי אין לה כתובה כו' עכ"ה) לפיכך פי' הראב"ד ז"ל דכל שלא הכיר בה והיה מקחו מקח טעות כשם שאין להם כתובה כך אין להם תוספת כו' ומיהו בירושלמי נראה כפירוש הרי"ף ז"ל עכ"ל. ועי' מדברי הראב"ד בהשגות פכ"ד מה"א ה"ב ועיקרו בספר תמים [דעים] סימן רל"ח ס"פ אלמנה ניזונית. והר"ן פסק כהרי"ף וכ"פ בטוש"ע סימן קי"ו. ועי' בכנה"ג שם האריך אם יכול המוחזק לומר קים לי כהראב"ד או לא. ולכאורה כיון שיש להן תוספת אי אפשר אא"כ היא מקודשת גמורה וצריכה גט בודאי. דהנה ג' טעמים יש בזה דתוספת יש להן הא' פרש"י דמתנה בעלמא יהיב לה משום חיבת ביאה. ור"ל דלא דמי למנה ומאתים דתקנת חכמים הוא ע"כ כשיש מקח טעות לא תקנו. משא"כ התוספת דהוא מעצמו יהיב לה מתנה זהו רק משום חיבת ביאה יש לה. והרי עכ"ז קיי"ל דהא שיש לה תוספת זהו רק כשהוא רוצה להוציאה אבל אם היא רוצה לצאת אין לה תוספת כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מה"א ה"ג והה"מ שם דאדעתא למיפק לא אקני לה. א"כ כיון שלא הקנה לה התוספת אלא ע"ד שתהיה עמו ותהיה אשתו אם כן מוכרח שקידשה וכנסה בתורת ודאי שתהיה אשתו. דאם אין כאן קדושין לא שייך תוספת. דהא דמתנה יהיב לה בשביל חיבת ביאה אין ר"ל בשביל חיבת ביאה דפנויה ע"ד אתנן כ"א בשביל חיבת ביאה דנשואין שהיא אשתו. ולכן כשהיא רוצה לצאת ממנו אין לה כתובה. אם כן מוכח מזה דכיון דיש לה תוספת היא גם כן אשתו. ומיהו יש להשיב ע"ז דהא התוס' ס"ל דאילונית שלא הכיר בה א"צ גט כלל ואפילו נשאת ולא אמרינן בזה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמו שכתבו בפרק השולח (דף מ"ו ע"ב) וריש יבמות (דף ב' ע"ב) סד"ה או שנמצאו אילונית. ואעפ"כ יש לה תוספת. ואפשר התוספות ס"ל כהראב"ד. מיהו זה דוחק. לכן להתוס' אין מכאן ראיה. אכן לשטת רש"י פרק השולח (דף מ"ו ע"ב) דאילונית כשנשאת צריכה גט משום דאין אדם עושה בב"ז. א"כ יש לומר הא דיש לה תוספת משום דהיא ג"כ מקודשת ועיין בפנ"י בגיטין שם שהאריך לחזק דעת רש"י ועי' בהרא"ש פרק המדיר סי' י"א שכתב דמשמע מפרש"י ומתוך דברי התוספתא דהא דאין אדם עושה בב"ז קדושין גמורים הם ואם קדשה אחר א"צ גט משני כו' ועי' מזה בב"י סימן ל"ט שיש דעות בזה. והנה החמ"ח ר"ס קי"ו דנסתפק אף בחייבי כריתות שלא הכיר בה שמא יש לה תוספת. והב"ש שם החליט בשמו דיש לה תוספת ע"כ ס"ל בפשיטות דגם היכא שאין צריך גט כלל שייך תוספת. אבל באמת הבית מאיר שם השיג עליהם דלא אמרו כן אלא בחייבי לאוין דנקרא מקח דהקדושין תופסין בה כו' אבל חייבי כריתות אין כאן מקח כלל ובמה תזכה בתוספת ואף בהכיר בה לפ"ד עדיין צ"ע עכ"ד. א"כ ס"ל כמ"ש דהיכא דא"צ גט משום שאין כאן קדושין אין שייך תוספת. ולכאורה יקשה עליו מאילונית שלא הכיר בה דגם כן אין שם מקח להתוספות. ואעפ"כ יש לה תוספת ומ"ש מחייבי כריתות. וצריך לחלק דגבי איילונית שייך מקח אם הכיר בה ע"כ אף שלא הכיר בה והמקח בטל זהו מחמתו לכן התוספת יש לה. אבל בחייבי כריתות דאפילו הכיר בה אין שייך מקח כלל א"כ עכ"פ כשלא הכיר בה אין שייך תוספת. שוב ראיתי בספר הפלאה סימן קט"ז סס"ק א' כתב וז"ל ומשמע דפשיטא להו להחמ"ח והב"ש דאע"פ שאין הקדושין תופסין אפ"ה שייך תוספת משום חיבת ביאה והיינו דמוכח מאילונית ודאי לדעת התוספות והרא"ש בריש יבמות כו'. ולפמ"ש אין ראיה מאילונית לשטת רש"י והרא"ש פרק המדיר סי' י"א. ועי' עוד בית מאיר רס"י קי"ו הקשה מהדין דח"מ סי' ר"ל שהוא מהמשנה ספ"ה דבכורות ואולי יש לחלק בין הנאת אכילה ובין ביאה דיצרו תוקפו. והוא החליט דהעיקר כמ"ש הר"ן והוא מ"ש הריטב"א דהיה לו לחוש ולבדוק כו' ומדלא חקר יערב עליו המקח. וא"כ מה"ט י"ל כמ"כ לענין הקדושין שמדלא חקר קידש בהחלט:

קיצור. לכאורה מהא דתוספת יש להן לחייבי לאוין שלא הכיר בהן מוכח דיש כאן קדושין דאף על גב דמתנה יהיב לה משום חיבת ביאה. אין ר"ל סתם ביאה דפנויה. אלא חיבת ביאה דאשתו. אך החמ"ח והב"ש וההפלאה ס"ל דאף היכא שא"צ גט כלל יש לה תוספת משום חיבת ביאה ואפילו בחייבי כריתות. והבית מאיר חולק ע"ז. ולכאורה מדאמרינן בגמרא ר"פ אע"פ דהתוספת שם כתובה עליו מוכח כהבית מאיר. ולטעם השני מדלא חקר י"ל כמ"כ לענין קדושין:

והנה הר"ן במשנה הממאנת והשניה כתב ומיהו לא דמו לגמרי דאילונית בשלא הכיר בה לא בעיא גט כו' ואילו אלמנה לכה"ג אפילו לא הכיר בה צריכה גט עכ"ל וכתב בהפלאה דה"ה לכל חייבי לאוין. אך ל' צריכה גט י"ל או מדבריהם או מספק דאורייתא. אך הא מוכח דבהם הסברא יותר שיערב עליו המקח מבמומין שהרי מה"ט יש להן תוספת כתובה משא"כ במומין אין לה גם תוספת כתובה כלל. וכיון גבי מומין ג"כ צריכה גט לרבא מספק דאורייתא ולרבה ורב חסדא מדבריהם א"כ הכא יש סברא דצריכה גט ביותר אפשר ע"ד ודאי. או עכ"פ מספק גמור. גם מהא דבמומין אין לה גם תוספת מוכח קצת כהבית מאיר דהא משום חיבת ביאה יהיב לה היינו ע"ד שהיא אשתו דוקא. ולא כשאינה אשתו כמו בחייבי כריתות. והנה גם מהא דרב הונא ס"ל דחייבי לאוין שלא הכיר בהן יש להן כתובה אע"ג דלא קיי"ל כוותיה. מ"מ לענין גט י"ל ודאי גם לרב יהודה צריכה גט וכמ"ש הר"ן. ונוסף ע"ז לרש"י דכיון שבא עליה אמרינן אאעבב"ז. ע"כ קרוב לודאי דצריכות גט: