א

סימן קלו

לאה"ע סימן קט"ו:

שאלה. בתולה שנישאת ושמשה כמה פעמים בנדתה ומתרצת שלא ידעה שזה עון חמור כ"כ אם הבעל יכול לקיימה:

בתשובת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סימן ל"ט הפליג להחמיר בענין עוברת ע"ד ופסק דבעוברת ע"ד משה ב' פעמים כופין אותו להוציא ולא משמע כן ברמב"ם פכ"ד מה"א הי"ד שכתב וחזרה ועברה אם רצה הבעל להוציא כו' מכלל דאם לא רצה רשאי לקיימה אף שעברה ע"ד שני פעמים. ומה שתירץ בתשוב' הנ"ל דכיון דמיירי בלא עדים ומש"ה אין כופין והוי כמו אמר לו עד א' נאמן כבי תרי שזנתה ע"ש בתשוב' ד"ה אמנם וד"ה ועוד יש לתרץ ובד"ה לענין שכופין כתב טעם דחיישינן שמא הוא משקר כו' ע"ש. וכ"ז ליתא. דשם גבי נאמן כב"ת כתב ואסור לו לבא עלי' משא"כ הכא כתב אם רצה משמע דאם אינו רוצה אפילו לדבריו אינה אסורה לו ולא משום דאמרינן שמשקר כו' וזה ברור לכל מודה על האמת. וגם לדינא משום דאין נאמנת על להבא אין חילוק בין פ"א לב"פ דהא החשוד אינו נאמן לאותו דבר אפי' בפ"א וא"כ כיון דאעפ"כ כתב דרשאי לקיימה כשעברה ע"ד בפ"א א"כ ה"ה ב"פ ועי' חוו"ד סי' קפ"ה סק"א. מיהו י"ל בב"פ ה"ל חזקה לרבי ונקרא מועד עי' ש"ך בי"ד סי' קכ"ז סק"כ שחילק בין חשוד למועד ומומר לדבר. ואפשר מהר"י הנ"ל לשיטתיה אזיל דס"ל דבהתרה בה ועברה ע"ד אינו רשאי לקיימה וא"כ בב"פ לא גרע מהתרה משום דבפ"א יש לתלות בשוגג כו'. אבל הב"ח סי' קט"ו ס"ד פסק דגם בהתרה רשאי לקיימה וכ"כ להדיא בחי' הרמב"ן שלהי גיטין. ולעד"נ להביא ראי' לדברי מתשובת מהר"מ שבתשובת הרשב"א סימן תתל"ג שהבעל ראה באשתו שלשה דברים מכוערים ואעפ"כ התירה מהר"מ ופשוט דדבר מכוער גרע מעוברת עד"מ תדע דאין צריך התראה. וגם בזה שגג מהר"י בתשובה הנ"ל דף כ"ג ע"א ד"ה ואם תאמר שכתב דשוין הן וזה אינו כמ"ש ברמב"ם פכ"ד וכ"מ בש"ע סימן קט"ו ס"ד ובב"ש סעי' י"א. וכיון דאפי' בג' דברים מכוערים אינה נאסרת עליו כ"ש בעוברת עד"מ וגם האוסר בתשובת הרשב"א לא אסרה אלא משום דס"ל דגרע מדבר מכוער והוי כראה שזינתה כו' ע"ש. הלכך ד' תשוב' מהר"י לא ברירן לי ואע"פ שד' ר"ת לכאורה כדבריו מ"מ עכ"פ דעת הרמב"ם והר"ם ושא"פ אינו כן. ולכן נלע"ד שאין להחמיר עכ"פ כשמקבלת תשובה ולפי ראות עיני הדיין אם באמת מתחרטת. מה גם בנ"ד שהיא אומרת תירוץ הגם בתשובת מעיל צדקה סי' ס"א כ' דאינה יכולה לתרץ בכך דאין לך מנשי ישראל כו' י"ל דבתולה שאני. וגם כי בבתולה גם כן אין להאמינה שלא ידעה מאיסור נדה כלל כי מסתמא אמה מגדת לה מ"מ י"ל שזה אמת שלא ידעה מחומר העון כ"כ א"כ הוי כחשוד לדבר קל שאינו חשוד לדבר חמור ומ"מ אם הבעל רוצה לגרשה י"ל דבנ"ד נמי יוכל לגרשה בע"כ ולא יאמין לה שלא ידעה כו'. ועוד דמ"מ ידעה שזה עבירה א"כ לא עדיף ממאכילתו שאינו מעושר שהוא רק דרבנן וא"כ יש לה דין עוברת עד"מ שיוכל לגרשה בע"כ ומצוה קעביד. אבל אם רצה לקיימה נלע"ד דיש להתירה לו: