א

סימן קלה

בדין מאיס עלי הטעם דתקנות רבנן סבוראי ונפ"מ בענין כשהבעל טוען מאיס עלי:

במשנה המורדת על בעלה:

הנה בהרי"ף פ' אע"פ דכייפינן ליה כו' מעיקר תקנתא. ובמאור כ' הוראת שעה היתה. ובמלחמות חולק שלדורות תקנו כו' ונהגו בה כו' כחמש מאות שנה כו'. ומשמע דרשאי לנהוג כן גם עתה וכ"פ ריא"ז בש"ג. ובמרדכי הביא כן ושר"ת חלק ע"ז וסיים ואמר ראבי"ה כו' יתנו לב כו' שלא תצאנה בנו"י לתרבות רעה עכ"ל ס"פ אע"פ וכ"כ בהג"א פ' אע"פ סי' ל"ה בשם רב האי ורגמ"ה. ובתשו' סד"א סי' י"ג דנ"ח ע"ד בשם העיטור אות מ' בשם רב שרירא שראו חכמים שבנות ישראל הולכות ותולות עצמן בעובד כוכבים ליטול מבעליהן גט באונס כו' תקין מר בר רב הונא נ"ע כו' והרא"ש בתשו' כלל מ"ג סי' ח' כ' וסמכו על כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. והסכימה דעתם להפקיע הקדושין כו'. וזה לא כהרדב"ז ח"א סי' קפ"ז שכ' הטעם דכיון שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני אנן סהדי דגמר בדעתו לגרש ברצון כדי לשמוע דברי חכמים כו'. ואף שכ"כ בפסקי מהרא"י סי' קל"ח הוא תמוה דא"כ צ"ל דגט המעושה שלא כדין בב"ד של ישראל כשר מן התורה מטעם הנ"ל דאנן סהדי דגמר לגרש כו'. ואמת שכ"ד הרמב"ם אבל כבר חלקו ע"ז כל הפוסקים וס"ל דהגט בטל מן התורה וכמ"ש בב"י סי' קל"ד וכבר האריך בזה המכמ"א שער זיי"ן סי' י"ג וא"כ לכל הפוסקים הנ"ל א"א לומר כמ"ש מהרא"י והרדב"ז. אלא עכצ"ל כמ"ש הרא"ש בתשו' הנ"ל. והרא"ש פ' אע"פ סי' ל"ה כ' מוטב כו' ולא ירבו ממזרים כו' מ"מ בתשו' כלל ל"ה סס"י א' צירף תקנה זו לענין הנדון ההוא שעשה בקדושין שלא כהוגן לכופו לגרשה כו'. ולכאורה יש לדון מזה לנד"ז שיש לחוש שלא יצא האיש לתרבות רעה מחמת שאינו חפץ באשתו ומאיסה עליו וגם עיגנה אותו זה יב"ח ולא נודע מקומה וכמו שמעיז פניו לומר כן. ואע"ג דגזים אינש ולא עביד עכ"ז כיון שהחציף פניו לומר כן יש לחוש שהרי מהרי"ק שורש ק"ס סוף ענף א' כתב דר"י ט"ע פסק כרבינא פ"ז דסנהדרין (דף ס"א ב'). ולכן אף לחולקים אתקנה הנ"ל היינו שלא לכוף האיש דזהו מדאורייתא. אבל להתיר תקנת רגמ"ה י"ל לכ"ע מתירין כה"ג. והרי ראבי"ה כ' אף באיש כו' לכן עכ"פ באשה כו'. אך לכאורה יש סתירה ע"ז ממה שנחלקו הט"ז והש"ך בנקוה"כ בי"ד רס"י של"ד. ורוב האחרונים ס"ל כדעת הש"ך וכמ"ש בספר פתחי תשובה ועיקר הטעם כי זהו תיקון לכל העם שימנעו מלחטוא ואין חוששין לספק ת"ר של זה הפושע משום דאל"כ יש לחוש שיתגבר הנגע באחרים כו'. וע"כ לק"מ ממ"ש בא"ח סס"י ש"ו דהתם אין שייך חששא זו רק החשש דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. וע"ז העלה שם הרב"י דמוטב שיעשה זה איסורא זוטא כו' ועי' נ"ש סי' פ"ג. משא"כ בי"ד סי' של"ד דהחשש מצד קלקול דאחרים כו'. אך א"כ גם על הא דפרק אע"פ הנ"ל יקשה כן איך תקנו בשביל שלא תצאנה כו' הא יש לחוש שיתרבו לומר כן. וע"ז תירץ הרדב"ז ח"א סי' קפ"ז הנ"ל דשם אין זה חשש כ"כ דאנן סהדי דגמר לגרש כנ"ל וא"כ הגט כשר. אבל הכא אף שלהתיר חר"ג ג"כ אין חשש יותר משם דהא י"ל רגמ"ה לא תיקן בכה"ג שמחמת זה יצא ח"ו לת"ר. מ"מ יש חשש שיבואו לומר כמו שאומר זה הבליעל ואמירה זו הרי לרבינא כו' כנ"ל. אבל להרא"ש דשם הפקעת קדושין וזה ודאי דבר גדול ויש חשש כו' עי' רשב"א סי' אלף קפ"ה ואפ"ה לא חשו. לפ"ז צריך לחלק בע"א דהכא שאני שבעצם הענין היושר עמה שאינה כשבויה שתבעל למי שהוא מאוס לה והרי כתיב דרכיה דרכי נועם כו'. ע"כ חסו עליה לעשות לה תקנה כשיש לחוש שתצא לת"ר. ועיין בתוספות ביבמות פרק האשה רבה (דף פ"ט סע"ב) ד"ה כיון. שיש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה כדפי' לעיל עכ"ל והוא בתוספות (דף פ"ח סע"א) ד"ה מתוך. וכ"ש כשיש סעד לזה ע"י שהפקיעו הקדושין שא"כ אין זה גם עקירת דבר מה"ת ועיין בתה"ד סי' רכ"ג בשם רב נחשון גאון גבי וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וקיימי רבנן ומתקני בה מילתא דאתי לידי תקלה כו' ע"ש נראה שצירפו זה לפוטרה בלא חליצה משום דאחיו המקדש אמר בשעת קדושין ה"א מקודשת כו' כדת משה וישראל וכיון שכן א"א שיקיימו רבנן מילתא דאתי בה לידי תקלה כו' ועיין מענין כזה בפרש"י רפ"ק דכתובות (דף ג' ע"א) ד"ה שווייוה רבנן שהרי הוא תלה בהן. וכ"כ בפ' השולח גט (דף ל"ג ע"א) ויש בהן כח לכך שהרי כשקידש על מנהג חוק דתם קידש ואע"ג דאנן לא קיי"ל כהנך גאונים שבתה"ד כמ"ש הרב"י בש"ע סי' קנ"ז ס"ד זהו משום דכתב הרשב"א דבכדי לא מפקע להו רבנן קדושין אלא היכא דאיכא בידה גיטא כדהכא עכ"ל הביאו השט"מ פ"ק דכתובות שם. ופי' בגיטא ר"ל אע"פ שמדאורייתא יש לומר שהגט בטל לגמרי כמ"ש בגמרא שם ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ופרש"י שמצינו טענת אונס מה"ת כו'. אפ"ה משום צנועות ומשום פרוצות סמכו רבנן להפקיע הקדושין ע"י גט כזה משא"כ בלא גט כלל לא הפקיעו הקדושין ולכן לא קיי"ל כהנך גאונים הנ"ל דס"ל להפקיע הקדושין בלי שום דבר. ועפ"ז י"ל טעמא דהנך גאונים דס"ל שכופין הבעל לגרש בטענת מאיס עלי משום כיון שראו שהכרח היה בזמנם כן ע"כ סמכו על הפקעת קדושין ע"י גט כזה ג"כ כמ"ש הרא"ש בתשו'. וטעם רוב הפוסקים שחולקים ע"ז י"ל דהיינו משום דהא בפרק השולח גט (דף ל"ג ע"א) גבי ביטלו מבוטל פליגי רבי ורשב"ג אם סמכינן בזה על הפקעת קדושין ואיפסיקא הלכתא כרבי דלא סמכינן בזה כלל על הפקעת קדושין ע"י גט כזה וה"ל א"א מדאורייתא. א"כ כמ"כ י"ל גבי כפיית גט דמאיס עלי ג"כ לא סמכינן על הפקעת קדושין ולא דמי לדין אין אונס בגיטין שסמכו שם על הפקעת קדושין דהיכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר אין לנו. ולכן זהו לגבי איסור גרושין שלא ברצון האיש דה"ל איסור א"א ממש. אבל בענין להפקיע תקנת רגמ"ה שלא לגרש שלא מרצון האשה י"ל דשפיר יש לסמוך היכא דאיכא חששא זו כמו באומר הבעל מאיס עלי ויש חששא כו'. אבל בי"ד סי' של"ד שזה כבר פשע ועשה מעשה רשע אין אנו אחראים לתיקונו כו'. וא"כ עפ"ז בנד"ז שבגוף המעשה היושר אצלו שאינו מחוייב לדור עם נחש בכפיפה וגם שאינה [חסר קצת] כלל ועד מתי ימתין כו' שפיר י"ל שיש לחוס עליו שלא יצא לת"ר כו' ואף שגם זה פשע באמירה הנ"ל י"ל כיון שבגוף הענין היושר עמו אזלינן בתר העיקר כו':