א

סימן קלד

משנה כתובות פרק המדיר (דף ע"ב ב') המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים. ובתוספות ד"ה על מנת. תימה לר"י כו' משום סמפון. ע"ש בגמ' (דף נ"ז סע"ב ודף נ"ח סע"א). וברש"י שם (דף נ"ז סע"ב) ומום באשה כו' שמבטל המקח קרוי סמפון. ועיין פ"ק דקדושין (דף י' סע"ב) משום סמפון פרש"י שלא ימצא בה מום ונמצאו קדושי טעות עכ"ל. ובערוך ערך סמפון (השני) משום סמפון שאם ימצא בה מום ויניחנה ונמצא בשעה שאכלה בתרומה כי זרה היתה עכ"ל. ותירצו התוספות ועוי"ל דנהי דשייך בה סמפון אפילו בקידשה סתם ולא תאכל בתרומה מ"מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספק עכ"ל. ומ"ש מדאורייתא מספק לא משמע כן מלשון רש"י שכתב שמבטל המקח ונמצאו קדושי טעות. וכן ממ"ש הערוך כי זרה היתה דמשמע דע"י המום מתבטלין הקדושין לגמרי. ועוד דאם אף שנמצא בה מום יש ספק דאורייתא בהקדושין א"כ לא היה לגזור שלא תאכל בתרומה שמא ימצא בה סמפון דה"ל שני ספיקות ועדיף משני ספיקות דודאי רוב נשים אין בהם מומים וה"ל רק מיעוטא ולכן ד"ת אוכלת בתרומה דלא חיישינן לסמפון ורבנן גזרו. ואם שאפילו יימצא סמפון הוה רק ספק לא היה לגזור כ"כ. אלא משמע יותר שע"י המום ה"ל קדושי טעות וכ"מ לשון סמפון שמבטל הדבר לגמרי במשנה ספ"ק דב"מ (דף כ' ע"א). ועמ"ש על המשנה רפ"ק דכתובות בענין בתולה נשאת ליום הרביעי כו' שאם היה לו טענת בתולים כו'. ושם נת' דחיישינן לשני ספיקות ואפילו שיש שלשה ספיקות. יש לחלק דהתם תקנה דלכתחלה לצאת מידי כל ספק. אבל הכא למונעה מלאכול בתרומה לא שייך להחמיר כ"כ:

קיצור. משמע דע"י מומין מתבטלים הקדושין לגמרי מדאורייתא רק מדרבנן צריכה גט: