ב

ועפ"ז יבוא אל נכון פסק החמ"ח סי' ע"ה סקי"ט דנצ"ב שהפסיד הבעל נמי חייב לשלם. והיינו אפילו נשתמש בהן ברשות. ודלא כמ"ש הב"ש שם דבכלו מחמת השמוש שלו אז בנצ"ב פטור. דזה אינו דמהר"מ לא קאמר אלא לדינא דגמ'. והרי לדינא דגמ' אפילו בנגנבו ונאבדו פטור כמש"ש להדיא אלא דהא דחייב היינו משום שתקנו דה"ל לענין נכסיה כאלו מוציאה מדעתו כמש"ש להדיא ולפ"ז אם כן מה שכלו מחמת השימוש נמי חייב לשלם דהא במוציאה מדעתו חייב לשלם. ולדעת רמ"א והב"ש צ"ל דעשו אותה כמוציאה מדעתו לענין גניבה ואבידה ולא לענין השימוש שנשתמש וזה דוחק. וגם ברי"ף פ' אע"פ מבואר דשוין הן וכ"ה בהג"ה ש"ע סי' ע"ז ס"ג בדינא דמתיבתא ע"ש. וראיתי בב"ש סי' ע"ז סס"ק כ"ז שפי' נמי בד"מ דבשלח בהן יד פטור בנצ"ב. וא"א לומר כן בלשון הרי"ף במ"ש אבל מאי דבלו כו'. ומ"ש הב"ש דאיירי שכלו מחמת שאינו משמר הוא דוחק עצום. ועוד דסוף סוף עכצ"ל דהטעם שמתחייב הוא דעשו אותה כאילו מוציאה מדעתה א"כ ה"ה בכלו מחמת השימוש כנ"ל: