א

סימן קל

בענין שידוכים שכתבו קישורי תנאים והכלה אין רצונה להנשא להמשודך מפני שנתוודע לה אחר התנאים שהמשודך יש בו מום שדדיו גדולים והיא לא ידעה ממום זה כלל כי הוא מעיר אחרת ועכשיו כשצ"ל הנשואין נודע לה ממום זה:

הנה צריך לחקור בזה ב' חקירות האחד אם גם כן הוא כדבריה אם יכולה לבטל הקישורי תנאים לענין שאין צריכה קנס. ושלא יחול עליה איסור שמביישת את החתן. הב' אם נאמנת ע"ז שלא ידעה ממום זה כיון שלא ערערה זמן רב עד עתה שהגיע זמן הנשואין. והנה דדיו גדולים י"ל שזה חשוב מום כמ"ש במשנה בבכורות פרק מומין אלו (דף מ"ד ע"ב) דדיו שוכבות כשל אשה. ופרש"י דדיו גדולים. הרי דדדיו גדולים חשוב מום. אך הרמב"ם בהל' ביאת המקדש פ"ח הלכה ט' כתב מי שדדיו שוכבים על בטנו כדדי אשה עכ"ל. אך במשנה בנדה פרק ה' משנה ט' שנינו לענין סימני בוגרת משיעלה הקמט תחת הדד ופרש"י שגדלו דדיה עד שכפול מעט על החזה ויראה כקמט עכ"ל. ובגמ' שם אמר שמואל לא שיעלה הקמט ממש כו'. וא"כ לענין כהנים בנדון זה שדדיו גדולים י"ל דחשוב מום אם הוא כשיעור הנ"ל. דאיתא בכתובות פרק המדיר (דף ע"ב ב') כל המומין הפסולין בכהנים פוסלין בנשים. והיינו גם כן לענין כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה. וכ"פ בש"ע אה"ע סי' קי"ז סעיף ד' וז"ל וכן הכונס את האשה סתם ונמצאו בה מום ממומי הנשים שנתבארו בסי' ל"ט ולא ידע הבעל במום זה תצא בלא כתובה לא עיקר ולא תוספת עכ"ל. ומשמע אפילו קידשה סתם וכנסה סתם הדין כן לענין כתובה וכן משמע בגמ' שם (דף ע"ג ע"ב) בין לרבה בין לרבא. וכן מבואר בהרמב"ם פכ"ה מהל' אישות דין א"ב ובהה"מ שם. וכיון דהאשה מפסדת כתובתה ותוספת כתובה ע"י מום זה י"ל כמ"כ אם נמצא מום כזה בהמשודך פטורה היא ג"כ מהקנס ואין עליה שום איסור מלהנשא לאחר מחמת התנאים. כיון שהיה בו מום ולא הודיע אותה איהו דאפסיד אנפשיה:

קיצור. דכמו בכנסה סתם ונמצאו בה מומין מפסדת הכתובה והתוספת אע"פ שגם הקדושין היו סתם. כמ"כ י"ל כאן כשנשתדכו סתם ונמצאו בו מומין. אין מחייבין אותה להנשא לו ופטורה מהקנס ומהאיסור. דאיהו דאפסיד אנפשיה שהיה לו להודיעה:

אע"ג האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא י"ל נהי דאין כופין אותו. מ"מ גם אותה אין מחייבין שתדור עמו. וכמשמעות המרדכי המובא בהגהת הש"ע סי' קנ"ד ס"ה. ובמשנה פרק מומין אלו משמע דנכפה שוה למומין. וא"כ כמו בנכפה אין כופין אותה שתהיה עמו כמ"כ גם במומין אין מחייבין אותה שתהיה עמו. ואע"ג שהש"ע שם ס"ד מחשיב אותה כמורדת אם נאמר דהמרדכי לא פליג נצטרך לומר דהמרדכי מיירי בהיו בו מקודם והיא לא ידעה והש"ע ס"ד מיירי בנולדו. אבל יותר י"ל דהמרדכי פליג ולהמרדכי אפילו בנולדו נהי דאין כופין אותו להוציא מ"מ גם אותה אין כופין ולא חשיבא כמורדת. וראיה לזה דהא לחייא בר רב דאומר דמתני' שאין כופין האיש להוציא היינו דוקא בהיו בו מומין אבל נולדו לא. ר"ל דבנולדו כופין אותו להוציא. רק בהיו אין כופין אותו להוציא. ור"ל בהיו והיא ידעה מהם כ"כ בשט"מ שם. א"כ אע"ג דקיי"ל כרב יהודה דגם בנולדו אין כופין אותו להוציא. י"ל מ"מ גם אותה אין כופין. ואף את"ל כהש"ע ס"ד דבנולדו חשיבא כמורדת זהו משום דלא פשע. אבל בהיו בו מקודם ולא הודיע אותה דפשע י"ל דלכ"ע עכ"פ אין מחייבין אותה להיות עמו ולא חשיבא כמורדת:

ואף בנולדו בו מומין כ' הרע"ו בפי' המשנה משנשאה וכ' התוי"ט וז"ל וכ"כ הרמב"ם פכ"ה מהל' אישות אחר שנשאה. ונראה דר"ל דאי אחר שאירסה אע"ג דאין כופין אותו להוציא ה"נ אין כופין אותה שתכנס משא"כ משנשאה דאם אין רצונה שתשב עמו דנין אותה כדין מורדת עכ"ל וא"כ שידוכין אף שנתחייבו בקנס מ"מ לא חמירי מאירוסין. וזה אפילו בנולדו וכש"כ בהיו בו המומין מקודם השדוכין ולא הודיע אותה. וגם על דינו דהש"ע סעיף ד' שהעתיק ל' הרמב"ם פכ"ה מה"א דין י"א קשה ממ"ש הה"מ שם דהרמב"ם לשיטתיה אזיל פי"ד שבמורדת כופין אותו לגרש. א"כ לפ"ז לדידן דבמורדת אין כופין אותו לגרש י"ל שאין דינה כמורדת: