ה

ומ"ש רומע"ל עוד וז"ל ועכ"פ בנ"ד דאפשר לברר דמייחד מקום העדים אפשר לומר דלכ"ע צריכין לחוש לדבריו ולמונעה מלינשא עד שתברר כו' וכן מבואר נגלה מדברי תשובת מ"ב סימן פ"ח שכתב וז"ל אמנם אם הבחור יודע ומכיר מי הם הבחורים ששמע מהם בכה"ג נ"ל לכ"ע דחיישינן לקדושין אפילו חד מפי תרי כיון דאפשר לשאול הבחורים שיעידו בב"ד אמתת הדבר כו'. עכ"ל מע"ל. והם דברים תמוהים שהרי המ"ב מסיים וזה לא דמי לההוא דר' אבא (גיטין דף פ"ט דבחד מפי תרי לא חיישינן) שהלכו העדים למדינת הים דהתם אי אפשר לשאול העדים ולהכי לא חיישינן לקדושין כל כמה דליכא תרי מפי תרי. אבל הכא בנדון זה דאפשר לשאול העדים ולמיקם עליה דמילתא אפילו בחד מפי תרי חיישינן עכ"ל הרי מבואר מדברי המ"ב דאינו מחמיר רק בנדון שלו שהבחור שבתי המעיד ששמע מפי בחורים היינו שהם כולם באותו עיר שהבתולה דר שם. ולכן שפיר קורא לזה שבידינו למיקם עלה דמילתא. אבל כשהלכו העדים למדה"י כתב המ"ב עצמו דבכה"ג אי אפשר לשאול העדים. ואם כן בנדון זה שאומר הבחור יצחק שהעדים הם אנ"ח והלכו למאסקווע שזהו רחוק מעירכם יותר מעשרה מאות ווייארסט ודאי נקרא שאי אפשר לשאול העדים. והרי בתשובת הריב"ש סימן קכ"ג כתב וז"ל ואין חילוק בין אם הם במקום רחוק בין אם הם במקום קרוב כל שאינן כאן כו' עד נראה מלשון זה דכל שאין העדים כאן הרי הוא כאלו הם רחוקים הרבה עכ"ל והיתכן שהמ"ב יחלוק על הריב"ש ולא יביא גם דבריו כלל אלא ודאי דברי המ"ב אמורים בשהבחורים שאמר שבתי מפיהם הם כאן ממש ולכן אפשר לשואלם. משא"כ כשהן אינן כאן. וכש"כ בנד"ז שרחוקים ממקום הבתולה ערך שני מאות פרסאות. שזהו יותר מהריחוק דמדינת הים שבגמרא. ודאי היא מותרת להנשא תומ"י ממש וחלילה מלמונעה להנשא עד שתברר ולעשות בנות ישראל מרמס לעושי עולה. ומ"ש מע"ל עוד ראי' לדבריו מתשובת הרשב"ץ ח"א סימן קל"ב שאם רואים בטענותיו שאין כוונתו לעגנה צריכים לקבוע לו זמן לברר. הנה הרשב"ץ שם נשאל על כאשר טוען שהעדים שהוא אומר הם במקום קרוב ואפשר לברר טענתו אם חוששין לדבריו או לא חיישינן ליה כלל. וע"ז השיב נ"ל שאין חוששין כלל לדבריו (והיינו כמ"ש הריב"ש סימן קכ"ג כנ"ל). אלא שאח"כ כתב שאף על פי שזהו שורת הדין עכ"ז אם ב"ד יראי שמים רואים שיש ממש בטענותיו אפשר להם לקבוע זמן לברר טענותיו. הרי מבואר שזהו אינו משורת הדין. וגם דוקא כשהעדים הם במקום קרוב. וגם כשרואין שיש ממש בטענותיו. והכא העדים שאומר הם במקום רחוק מאד. וגם אפשר שהלכו להם ממאסקווע למקום אחר. וגם איזו ממש מצא רומע"ל בטענותיו הלא נהפוך הוא כמ"ש מעל' בעצמו. ורק משום שרוצה ליתן גט. אין זה חשיב כלל שיש ממש בטענותיו כי י"ל שזה גופא הוא תחבולה כמו שכתבתי לעיל ועכ"פ להביאה לידי בזיון כי זהו ודאי בזיון שבתולה תקבל קדושין בסתר בלי שום שדוכין ובלי דעת אביה כו' וע"כ כיון גם כשיש ממש בטענותיו והעדים שאומר הם במקום קרוב אינו משורת הדין לקבוע זמן לברר טענותיו רק דרך חומרא. בנד"ז שאין ממש בטענותיו שהרי אינו מביא שום ראיה לדבריו וגם אין שום קול שנתקדשה לו. זולת ממה שהוא אומר בעצמו לבד. ואם היה אמת כדבריו שקידשה בפני ארבעה יהודים אנשי חיל היה ודאי קול יוצא שנתקדשה פלונית לפלוני כי חברך חברא אית ליה. ומדליכא שום קול זה מורה ההפך שזהו שקר. וגם העדים שאומר הם במקום רחוק הרבה אין לבוא ע"ז אפילו מדרך חומרא לקבוע לו זמן לברר טענותיו. עוד י"ל במקום קרוב אף שיתקבל העדות שלא בפני הבתולה אפשר אח"כ לעשות שיעידו בפני הבתולה עי' בחו"מ סי' כ"ח סט"ו. משא"כ ממאסקווע לא יוכלו לעולם להעיד בפני הבתולה. ועי' תשו' נו"ב חאה"ע סי' ע"ב בהיתר הרביעי. ועי' בש"ע אה"ע סי' י"א ססע"י ד'. ובתשו' דסי' קנ"ד הביא תשו' הרשב"א שהורה למעשה במי שטען שקידש האשה בשני עדים ועד אחד היה כאן ומעיד כדבריו ועד אחד הלך לו והאשה מכחשת והתירה הרשב"א וכעס על מי שבעט כנגדו וכ' שמכיון שאינו נאמן אין לשום אדם לפרוש ממנה. והרי לא נתן לו שום זמן עד שיברר טענותיו. רק מ"מ יש לומר לה כמ"ש הריב"ש סי' קכ"ג שהיא תחוש לעצמה. ור"ל אולי אמת הדבר שנתקדשה לו תחוש לעצמה:

נידון הבחור יצחק נראה שאף לדבריו שקידשה כיון שהיא מכחשת ואין רצונה להנשא לו י"ל בכה"ג לא גזר רגמ"ה דהרי בש"ע סי' א' סעיף יו"ד מבואר בארוסה לא גזר רגמ"ה. והח"צ סי' קכ"ד פי' שאף בארוסה מותר לישא עליה כשדעתו לגרש את הארוסה והסכים הבית מאיר לפי' זה. אמנם הבה"י פי' שבארוסה לא גזר רגמ"ה לענין שיוכל לגרשה בע"כ אבל קודם שגירשה אינו יכול לישא עליה ופי' הבית מאיר דמ"מ אם היא אינה רוצה להנשא ולא לקבל גט אז יש להקל לו לישא אשה. וא"כ בנד"ז הרי היא אינה רוצה להנשא לו וגם לא לקבל גט ממנו מפני שאומרת שלא קידשה כלל א"כ יש להתיר לו לישא אחרת. ועיין בעצי ארזים סי' א' ס"ק י"ב מה שהביא שהח"צ סי' קכ"ד כ' שמהרי"ל חולק על מהרי"ק והקשה על רמ"א למה פסק כמהרי"ק ולא חש למהרי"ל. מ"מ כשהארוסה אינה רוצה לא להנשא לו ולא לקבל גט לכ"ע יכול לישא אחרת. א"כ נד"ז הוא כה"ג. ושוב ראיתי כן בשו"ת חתם סופר חאה"ע סי' ק"ד. ושוב ראיתי בכנה"ג סי' א' בהגהת הב"י אות כ"ו וז"ל האומר לאשה קדשתיך בקדושין ובסבלונות וכפי הדין האשה מותרת לשוק אע"פ שנאסר בקרובותיה אין חר"ג מונעו מלישא אשה אחרת רש"ל בתשו' סי' כ"א. וראיתי בגוף התשו' שם סס"י כ"א כ' שהרי אין העכבה ממנו ולא תיקן ר"ג שיתבטל האדם מפריה ורביה וכבר יש בידי תשובות חבילות ע"ז דמותר לו לישא אחרת עכ"ל:

קיצור. ע"ד השאלה מעסק החשש הקדושין שטוען הבחור יצחק שאמר לה לשון קדושין בפני עדים אנ"ח ונתן לה דג אחד והאנ"ח העדים הלכו להם למאסקווע והבתולה מכחישתו מכל וכל. נלע"ד פשוט שאין בזה שום בית מיחוש והבתולה מותרת להנשא להמשודך שלה ואין צריכים כלל להמתין עד שיברר הבחור יצחק טענתו ממאסקווע. כן מבואר מהמשנה והגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים כי הבתולה נאמנת לגמרי ואין שום חשש מדברי הבחור יצחק שאומר שקידשה שאינו נאמן כלל וכלל. רק שמ"מ יש לב"ד לומר לה מקודם שאף שהיא נאמנת מ"מ היא תחוש לעצמה שמא ח"ו אמת הדבר כולו או מקצתו. אבל אם עכ"ז תחזיק בדבריה שהדבר שקר מכל וכל אין לעכב עליה מלהנשא להמשודך שלה תומ"י. וגם המשודך שלה אין לו לחוש מלישא אותה מכיון שהיא נאמנת והבחור יצחק אינו נאמן. וחלילה מלכופה שתקבל גט מן הבחור יצחק הנ"ל. וע"ד הבחור יצחק הנה אחר שתנשא הבתולה להמשודך שלה ודאי מותר לו לישא אשה. אלא אף גם קודם שתנשא אפשר ג"כ שיש להתיר לו לישא: