ד

ומה שהעיר מע"ל עוד להחמיר ע"פ מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קכ"ז סק"ד שהקשה מהגמרא פרק הניזקין (דף נ"ד סע"ב) דאמרינן מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן לפסול ס"ת על הש"ס דקדושין (דף ס"ה) בהיא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דמותר בקרובותיה ולא אמרינן מתוך שנאמנת לאסור א"ע תהא נאמנת גם כן על קרובותיה. ותירץ הט"ז משום דזו יש לה חזקת פנויה משא"כ הס"ת. ועפי"ז דן מעל' בנד"ז גם כן כיון שאוסר א"ע לישא אחרת מחמת תקנת רגמ"ה אם כן יהיה נאמן גם עליה והוסיף חומרא על חומרא דגם חזקת פנויה ושמכחשת את הבחור לא יועיל לה. כל אלה הם דברים בטילים במח"כ לחפש חומרות זרות נגד המשנה המפורשת האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני. דאין דבריו כלום לגבי דידה. ונאמר בראש גם קושיית הט"ז אינו כלום במחכ"ת הקדושה. דמה ענין כתיבת ס"ת דשם יש דיעות רבות דעד אחד נאמן באיסורין אלא מפני שלא אמר לו בפעם ראשון אינו נאמן ע"כ כשיש לומר מתוך שנאמן להפסיד שכרו כו' נאמן. משא"כ בעניני קדושין דעד אחד אינו נאמן כלל ובעינן שני עדים דוקא. ואפילו שניהם מודים אין נאמנים לא שייך כלל וכלל לומר שיהיה הוא או היא נאמנת על ידי סברא של מתוך כו'. וראיה לזה מדין האומרת טמאה אני לך למשנה אחרונה דשלהי נדרים (דף צ' ע"ב) דאינה נאמנת לאסור א"ע על בעלה. והקשה הר"ן כו' עד ואחרים תירצו דמדינא ודאי אין האשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע א"ע מבעלה כו' עד אוקמוה אדינא עכ"ל יעו"ש בדבריו. וקשה אם כן באומרת טמאה אני לך שזינתה ברצון אמאי לא נאמנת מדינא נימא מתוך שנאמנת על עצמה להפסיד כתובתה תהא נאמנת גם כן לאסור א"ע על בעלה כמו דאמרינן בגיטין (דף נ"ד ע"ב) מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך כו'. אלא ודאי צריך לומר דאע"ג שרוצה להפסיד כתובתה לא נאמנת לאסור א"ע על בעלה כיון דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בשני עדים לא מהני הסברא דמתוך הנ"ל. משא"כ בדבר איסור דע"א נאמן באיסורים שם הוא דאמרינן מתוך כו'. אבל בדבר דבעינן שני עדים לא אמרינן מתוך שנאמן להפסיד כו'. וכן ראיתי בספר פתחי תשובה ביו"ד הל' ס"ת סי' רפ"א ס"ק י"ב שהביא כן בשם תשובת שבו"י ח"ב סימן ע"א. והנה התוספות בכתובות פרק אע"פ (דף ס"ג ע"ב) ד"ה אבל. כתבו וז"ל ויש לדחות דהתם נוטלת כתובתה (משום דבגמרא שלהי נדרים מוקמינן המשנה באשת כהן שאמרה שנאנסה) דוקא איכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דיוצאה בלא כתובה לא עכ"ל הנה עלתה ע"ד דהיכא דיוצאה בלא כתובה לא חיישינן לעיניה נתנה באחר וא"כ זהו כעין סברא מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך כו' וע"ש גם כן בהרא"ש סימן ל"ד ויש דוחין דדוקא היכא דיוצאת ונוטלת כתובה חיישינן ולאו דיחוייא הוא כו'. אבל הרי כל הפוסקים ס"ל דגם באשת ישראל שאומרת שזינתה ברצון אע"פ שמפסדת כתובה לא נאסרה על בעלה כמבואר בהרמב"ם פכ"ד מהל' אישות הלכה י"ח. ובטוש"ע סימן קט"ו ס"ו. וכ"מ בגמרא סוף נדרים (דף צ"א א') דאמרינן אילימא באשת ישראל אי ברצון כלום יש לה כתובה. מבואר דזה שאינה נאסרת על בעלה לא קשיא להו אף באשת ישראל אף שאין לה כתובה דאל"כ ה"ל להקשות אי באשת ישראל כלום יש לה כתובה וכלום מותרת לבעלה שמתוך שמפסדת כתובה לא נחוש לעיניה נתנה באחר. א"ו זה לא קשה להו דאע"פ שמפסדת כתובתה לא מהימנא על ידי זה לאסור א"ע על בעלה ואמרינן דשקורי משקרא ולא אמרינן מתוך כו' וכ"ד הגמ"ר דקדושין רפ"ג. וכן כתב מהרש"א שם פרק אע"פ דאין לחלק בין אשת כהן לאשת ישראל. ועוד ראיה מהמשנה פב"ת דקדושין (דף ע"ח ע"ב) ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים. ופרש"י שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר. ואמאי לא נאמר מתוך שנאמנים לאסור את עצמן זה על זה כיון לדברי שניהם זינתה האשה. בכה"ג אף למשנה אחרונה דשלהי נדרים נאמנים. וא"כ נאמר מתוך שנאמנים לאסור א"ע זע"ז עד שחייב לגרשה יהיו נאמנים גם כן לפסול את העובר שבמעיה לעשותו ממזר. א"ו כיון דלפסול גברא בעינן שני עדים בכה"ג לא מהני מתוך. ור' יהודה דס"ל נאמנים היינו משום דמוכח מקרא שהתורה האמינה את האב כו'. ולא משום מתוך כו'. ואין לומר דהתם מיירי ממזר הוא על ידי שזינתה באונס דליכא מתוך. דזהו דוחק גדול מכמה טעמים. ועוד קצת ראיה לדבר מהמשנה פ"ג דקדושין (דף ס"ד א') נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן אע"פ שיש לו מיגו דאי בעי הוה אמר קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה דהיה נאמן לכן יהיה נאמן גם כן בקטנה באומר נשבית ופדיתיה והר"ן והריטב"א שם הקשו קושיא זו ועיין בהר"ן שם הביאו הב"ש סי' ז' ס"ק ט"ו. והנה מיגו ודאי עדיף טובא מענין מתוך שאתה נאמן כו'. עיין גיטין (דף ס"ד א') מיגו דאי בעיא כו'. ואם כן כיון דיש מקומות דאפילו מיגו לא מהני להאמין האב לפסול בתו כ"ש הכא גבי קדושין דצריך שני עדים אין להחמיר ע"י מתוך כו' דגרע טובא ממיגו להאמין לבעל דין כו'. כ"ש דהוא אוסר א"ע באיסור קל דרגמ"ה ושאינו איסור עולם שאם תנשא לאחר מתבטל איסור זה ממנו ואיך יהיה נאמן על ידי זה לאוסרה באיסור חמור דאשת איש. ושאין היתר לאיסורה אלא על ידי גט דלאו בדידה תליא שיתן הגט. כ"ז מוקצה מן הדעת וישתקע הדבר ולא יאמר כלל. גם לפי מ"ש לקמן יש לומר שלא הכניס א"ע בשום איסור דממנ"פ אם הבתולה תרצה להנשא לו הרי זהו תשוקתו ואם לא תרצה להנשא לו ותכחיש הקדושין יש לומר שמותר לו לישא אחרת כדלקמן ואם כן ליכא שום ענין מתוך כלל: