ג

ומ"ש רומע"ל דכיון דהאיש הזה אינו רוצה לכנוס רק לפטור אותה בגט א"כ שוב לא ה"ל נוגע בדבר וה"ל כעד אחד שמעיד שנתקדשה בפני שנים וכו'. הנה נראה שאינו דומה כלל לעד אחד דאולי כאשר יסדרו את הגט ובשעת נתינה יחזור בו ויאמר איזו לשון שמקלקלה כמו שיאמר הרי את מגורשת כו' והרי את מותרת לכל אדם לאחר עשרה שנים כמו שאירע מקרה כזה בסביבותיכם או שיאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שבזה בטל הגט לגמרי או אף שיאמר על מנת שלא תנשא לפלוני שהוא המשודך שלה. ואז אפשר תוכרח להנשא אליו דכיון שכבר סדרו גט כדרך שמגרש האיש את אשתו מוחזקת עי"ז בחזקת אשת איש. כדמשמע בגמ' (דף ס"ה א') גבי היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואם בקשו אותו שיתן לה גט כדי להתירה הוא נאסר על ידי זה בקרובותיה אף שמחזיק במאמרו שלא קידשה ורק על ידי בקשה כתב לה גט נאסר בקרובותיה. וכן כתב הה"מ פ"ט מהל' אישות הלכה ט"ז ודע שכל שנתן לה גט נאסר בקרובות שלה כו' ולשון רבינו שכתב שאין לו בזה הפסד צ"ע עכ"ל. והיינו אף באומר לא קדשתיך. ואם כן ממילא ה"ה בהוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני אם נחמיר עליה שמוכרחת לקבל גט י"ל גם כן שנאסרה בקרוביו. ואף שהרמ"א בש"ע סימן מ"ח חילק בין האיש ובין אשה בכה"ג הרי חלק עליו החמ"ח שם ס"ק ג'. גם בתשובת הרשב"א סימן תק"נ הביא ראיה מהגמרא הנ"ל לדין האשה גם כן שנאסרת על ידי קבלת הגט כמו שהוא נאסר אף שאומר לא קדשתיך כמ"כ האשה נאסרת גם כן בכה"ג הביאו הב"ש סימן וא"ו ס"ק ג'. וזה כדברי הר' אלעזר מביהם שבהגמ"ר דקדושין סימן תקל"א. ולא כדעת ר"י הלבן והרא"ם שם דמחלקים בין האיש לאשה. ועיין ב"י רס"י י' מ"ש בשם תשובת הרא"ש כלל ל"ה סי' י"ג וכתב ועיין בתשובת הרשב"א שכתבתי סימן י"ג ובמרדכי פרק האומר. וע"ש בכנה"ג בהגהת הב"י אות ב' דכוונת הב"י לומר שתשובת הרשב"א שהביא בסימן י"ג חולק על תשובת הרא"ש הנ"ל. ותשובת הרשב"א זו הוא מה שהביא בב"י סימן י"ג בד"ה מעשה באחת שנתגרשה ויצא קול של פיסול על הגט. וז"ל הב"י שם בשם הרשב"א וכבר נשאלתי על דבר זה בלשון רחב כו' ואם נפשך לומר הרי שנינו בפרק האומר קדשתני והוא אומר לא קדשתיך כו' אבל לאחר שנתברר שלא היה בדברי ראובן זה כלום כו' גט זה שנתן שגעון בעלמא הוא ואין בו ממש כו' לאוסרה לכהונה עכ"ל והכנה"ג סי' וא"ו בהגהב"י אות ה' כתב דתשובת הרשב"א סימן תק"ן סותרת תשובה זו דהרשב"א שהביא הב"י סי' י"ג. ובאמת הענין שבתשוב' שהביא הב"י סימן י"ג חמור יותר מהענין שבתשוב' סימן תק"ן. שבתשוב' דסי' תק"נ לא היה שום עד שקידשה. וגם שמעון המשודך לא אמר שקידשה אעפ"כ כיון שנתן לה גט פסלה לכהונה. ובתשוב' דסימן י"ג היה עד אחד שקידשה ואעפ"כ כתב להתיר גם לכהונה כיון דעד אחד בהכחשה לא כלום הוא. א"כ מובן שהתשו' סותרות זו את זו כמ"ש הכנה"ג. גם הט"ז רס"י וא"ו ס"ק ב' פסק כהתשו' דסי' תק"ן ושאפילו דיעבד אם נשאת לכהן תצא וחלק על הב"ח דס"ל שאם נשאת לא תצא. וכיון שלדעת הרא"ש והרשב"א בתשוב' סימן תק"נ והר"א מביהם במרדכי פרק האומר סי' תקל"א כל שקיבלה גט אף שלא היה צריך מדינא להגט חשיבא גרושה ואסורה בקרוביו, א"כ ממילא אם נתבטל אח"כ הגט מאיזו פיסול אסורה לכולי עלמא מחמת איסור אשת איש כמו שאסורה לקרוביו כשהגט כשר. והוא גם כן כש"כ מהדין דתשובת הרא"ש כלל ל"ה סימן י"ג שאסרה להחזירה לראשון משום מחזיר גרושתו שנחשב איסור קל לגבי איסור אשת איש. ואם כן עפ"ז מובן שזה הבחור שאומר שקידשה אף שרצונו ליתן גט חשוב נוגע בעדות ובעל דין ממש דגרע מנוגע בעדות. ולא דמי כלל וכלל לעד אחד. גם י"ל דאתיא במכ"ש ממה שעד שצריך שבועה אף שנשבע לא חשוב עד כמבואר בפ"ב דקדושין (דף מ"ג ע"ב) בתוס' ד"ה והשתא. כ"ש זה האומר שקידש שעכשיו הוא בעל דין ולא עד אלא אחר שיגרש בגט כשר יחשב עד זה ודאי אינו ואין צריך כלל ראיה ע"ז כי זהו נגד השכל. והנה י"ל עוד דהא אדרבה לפי תשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' י"ג דפליגא על תשוב' דסימן תק"נ דבריו מבוארים שאפילו יש עד אחד אומר שנתקדשה לאו כלום הוא ואין צריך גט כלל. וכ"ד הריטב"א כדלעיל אות א' שהוכיח כן מהגמרא מדלא מתרץ הגמ' (דף ס"ה ע"א). אם כן אף אם היה נחשב זה הבעל דין כעד אחד משום שרצונו ליתן גט לא חיישינן לדבריו כלל. כ"ש שאינו דומה כלל וכלל לעד אחד. ועיין בפרש"י פ"ב דכתובות (דף כ"א סע"ב) ד"ה משחתמו אף רק כשי"ל שמעיד מפני שאל"כ גנאי הוא לו לא חשיב עד. אם כן הכא ודאי גנאי הוא לו יותר אם הענין שאומר שקידשה הוא שקר לגמרי. וגם י"ל שרצונו לפגום אותה לומר שקיבלה קדושין ע"כ אינו חשוב עד נוסף על הטעמים העיקריים דלעיל: