ב

ועוד ראיה מפ"ק דקדושין (דף י"ב ע"ב) והא איכא סהדי באידית דידעי דבההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו קמן כו' עידיה בצד אסתן ותאסר. וכ' התוספות שם ד"ה והאיכא. נראה לר"י לפרש והא איכא סהדי כלומר שיצא הקול שיש עדים באידית או במדה"י. ואפ"ה ס"ל לרב חסדא דלא חיישינן לקול זה. ומותרת להשני. כ"ש בנד"ז שאין שום קול רק הבחור שרוצה ליקחה אומר כן. לכן אף לאביי ורבא שם דלא ס"ל הא דרב חסדא. וחיישינן לקלא. זהו לקלא דוקא. דקלא עדיף אף מעד אחד. כמבואר בגמרא בכתובות פרק האשה שנתארמלה (דף כ"ו סע"א) גבי וכי תימא ערער חד איכא בינייהו כו' האמר ר' יוחנן ד"ה אין ערער פחות משנים וכ' התוספות לאפוקי חד דלא הוו ערער אבל קול נמי פוסל בתרומה קודם שבא העד והכשיר עכ"ל וכ"כ עוד בתוספות פרק חז"ה (דף ל"ב ע"א) ד"ה אין ערער. וא"כ י"ל דלא פליגי אביי ורבא על רב חסדא רק כשיצא קול שיש עדים באידית אבל לא כשליכא קול רק עד אחד אומר כן שיש עדים לא חיישינן לזה. וכ"ש וק"ו הכא שאין אף עד אחד אומר כן רק הבחור פשיטא דיודו אביי ורבא לרב חסדא לומר עידיה בצד אסתן ותאסר דהא היינו המשנה המפורשת דקדושין (דף ס"ה ע"א) דלעיל האומר לאשה קדשתיך (בפני פו"פ והלכו להם למדה"י) והיא אומרת לא קדשתני שהיא מותרת בקרוביו. וממילא מובן דא"צ כלל להמתין עד שיברר. דהא רב חסדא אומר עידיה בצד אסתן ותאסר הרי שאין מצריך להמתין עד שיתברר. ובכה"ג דליכא קלא ולא ע"א כולם מודים לרב חסדא שא"צ להמתין. ועוד דהנה הריטב"א שם פ"ק דקדושין מפרש ג"כ והאיכא סהדי באידית שיצא קול שיש עדים באידית ולא אתחזק הקול בב"ד וע"ז הקשה וז"ל ואע"ג דקיי"ל התם (ס"פ המגרש) דכל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו קלא הוא קסברי הני רבנן דהתם הוא שקול הקדושין יוצאין לגמרי ואין קדושין מוחזקים כלל אלא ע"פ הקול דלא מחזיקין קדושין מעיקרא אפומייהו. אבל בזו שכבר היא מקודשת בפנינו אלא דמספקי לן בקידושי אי הוה שוה פרוטה או לא בכי הא חיישינן לקלא אע"ג דלא אתחזק ורב חסדא סבר כיון דסהדי ליתנהו לא חיישינן לקלא דלא אתחזק אפילו בכי הא עכ"ל וכן כתב הר"ן שם. אם כן לדבריהם בנד"ז כיון שאין שום קדושין מוחזקים כלל אם כן אף אם היה קול לא חיישינן אף לאביי ורבא. אם לא בקלא דאתחזק ע"פ ב"ד כההיא דס"פ המגרש. וכ"ש בנד"ז שאין שום קול ואף לא עד אחד. כ"א הבחור אומר כן שאין שום חשש כלל ומותרת להנשא להמשודך שלה. עי' ב"י סס"י מ"ב עי' תשובת רמ"א סימן ל'. וכבר האריך בזה הרשב"ץ בתשוב' ח"א סימן קל"ב וסי' קנ"ד ושם הביא מעשה שהיה בימי הרשב"א ז"ל והתירה לינשא אף שהיה גם כן עד אחד מעיד כדברי הטוען שקידשה וגער מאד על מי שחלק עליו וכן כתב הריב"ש סימן קכ"ג דאפילו אומר שהעדים במקום קרוב לא חיישינן הביאו הד"מ סימן מ"ו סק"ב. כ"ש בנד"ז שהוא מקום רחוק מאד: