א

בקדושין פ' האומר (דף ס"ה ע"א) האומר לאשה קדשתיך כו' והובא פ"ק דכתובות (דף ט' ע"א) ומוקים לה בגמ' כאן דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. וכ' הריטב"א ומדלא פרקינן דהכא במאי עסקינן בעד אחד שהעיד שנתקדשה בפני שנים שמעינן דאפילו בהא נמי אין חוששין לו דגזה"כ הוא דבאיסור ערוה אין פחות משנים כו' ועי' בהרמב"ם פ"ט הט"ז והלכו למדינה אחרת. וא"כ בנד"ז אף לדבריו שקידשה בפני ד' אנ"ח כיון שאומר שהלכו העדים למאסקווע. כיון שהיא מכחשת אותו לגמרי. הרי מותרת להנשא להמשודך שלה. כמו שמותרת בקרוביו דהיינו להנשא לאביו. דאם נחוש לדבריו יש כאן איסור אשת איש ואיסור הבא על כלתו דהוא בסקילה ואפ"ה לא חיישינן לדבריו כלל. כש"כ שמותרת להנשא להמשודך. ועוד ראיה מהמשנה בגיטין ס"פ המגרש יצא שמה בעיר מקודשת ופרש"י פנויה יצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראים כדמפרשי אמוראי בגמרא ה"ז מקודשת ופרש"י ולא תנשא לאחר בלא גט. ובגמרא שם (דף פ"ט ע"א) ובתוס' שם ד"ה עד שמגיעין מבואר דלא חשוב הקול אלא בשני אופנים האחד כשיש רגלים לדבר חזקים שהקול אמת והוא מש"ש לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית נתקדשה היום. הב' אף שאין רגלים לדבר כאופן הנ"ל אלא שיש שני עדים אף שכל אחד רק עד מפי עד מ"מ כיון שיש שני עדים שנתקדשה אף שהן עד מפי עד בכה"ג חיישינן ולא תנשא בלא גט. אבל בעד אחד אומר נתקדשה לא מיבעיא אם הוא עד מפי עד אלא אפילו בעד מפי שני עדים אין חוששין לה כיון שהיא אומרת ששקר הדבר. וכן כתב בחידושי הרשב"א שם שלא הכשירו אלא עד מפי עד. אבל לא עד אחד. וכן כתב הר"ן שם. זולתי הרמב"ם פ"ט מה"א הכ"ב מחשיב קול כשהם שנים ששמעו מאחד שנתקדשה בפני שנים וגם לדבריו היינו כשיש רגלים לדבר קצת שאומרים השנים שראו כמו שמחת אירוסין וע"ש בלח"מ שגם לדבריו דוקא כשבאו שנים ואמרו כן לא כשבא העד אחד כו'. וא"כ בנד"ז שאין שום רגלים לדבר שקידשה וגם אין שום עד שקידשה פשיטא דאינה מקודשת ור"ל דמותרת לינשא לאחר בלי שום גט ואף גם לדעת הרמב"ם אין צריך גט דהא בעי גם כן שיבואו שנים ויאמרו ששמעו מאחד כו' ומצריך גם כן רגלים לדבר קצת. משא"כ בנד"ז דליכא שום רג"ל. וליכא שנים שיאמרו כ"א הבחור לבד שאומר שקידשה דאינו חשוב כלל גם כעד אחד כי הוא בעל דין ולא עד: