א

סימן קכח

בב"ש סי' מ"ב ס"ד ס"ק י"ב מהני בלא ראייה וס"ל כמרדכי כו' וכ"ד התומים סס"י צ' ס"ק י"ד פי' דברי המרדכי דה"ל ידיעה ודאית דומיא דנחבל שם בעלתה לו נשיכה בגבו. וס"ל כתוספות שבועות ל"ד א' דמהני בדיני נפשות גם כן והרשב"א ס"ל דבדיני נפשות לא מהני אף דומיא דנחבל ובאמת י"ל נחבל לא עדיף מאומדנא דר"ש בן שטח עי' מהרי"ק שרש קכ"ט משמע עכ"פ ידיעה ברורה בעינן דומיא דנחבל וכן כתב הבית מאיר סי' מ"ב ס"ד דידיעה דמוכח דומיא דאומדנא דרבי אחא בגמל האוחר לא מהני ולא חשוב אף ספק קדושין וס"ל העובדא דתשובת הרשב"א סימן אלף קצ"ג הוי ידיעה כידיעה דגמל האוחר ואף על פי כן פסק הרשב"א דאינה מקודשת כלל אף אם קדושין לדיני ממונות דמיא. והתה"ד סימן ר"ז ודאי ס"ל דגם אומד כגמל האוחר חשיב ספק קדושין לפ"ד רבינו שמחה שם דאפילו לפרש"י לא בעינן עדים בשעת נתינת הסבלונות לידה אלא שישלח בעדים ואנן סמכינן על חזקה שליח עושה שליחותו כו' כמו הן הן עדי יחוד כו'. ובודאי דחזקה זו לא עדיף מאומדנא דגמל האוחר כדאיתא בגיטין פרק התקבל (דס"ד סע"א) דלא סמכינן על חזקה זו להקל. ואפשר לחלק שם שאני דכבר משודכת לו וא"כ ודאי גם כן חזקה שתקבל הסבלונות וכמש"ש הא"ז בשם רבינו שמחה דהוי חזקה מכח הרוב ועדיף משאר חזקה כו' וכן כתב הר"ח כיון שכבר קבלה קנין על הקנס כו'. ועי' בעצ"א סימן מ"ה ס"ק י"ג וסימן מ"ב ס"ק י"ג שהקשה על תה"ד ולא ירד לחילוק זה שחילקתי. ומיהו מהא דהן הן עידי יחוד הן הן ע"ב משמע דאומד כגמל האוחר מהני דהא התם איכא תרי מיעוטי להקל אחד שמא לא ידעו דא"א עבב"ז ובעל בלי כוונת קדושין. השני שמא לא בעל כלל ובהצטרף הני תרי מיעוטי יחד י"ל לא חמור ממיעוטא דגמל האוחר והרי חשיב ספק קדושין. וי"ל שם גם כן על ידי היחוד אתרעי החזקה שהרי נתייחדו יחד מרצון שניהם. ובכה"ג דאתרעי החזקה יש לומר אפילו ספק שקול מהני כמו ספק קרוב לו ספק קרוב לה דכיון שזרק מרצונה כמ"ש התוס' פרק ב' דכתובות (דף כ"ג א'). והרמב"ן במלחמות פרק ב' דכתובות סד"ה שלשה שישבו לקיים את השטר העלה אלא ש"מ דלא אמרינן אוקמא אתתא אחזקה ולעולם חולצת. משמע כשיש ספק אם קרוב לה הוי ס"ק מדאורייתא וקשיא עמ"ש כאן אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה כו'. ויש לחלק דשם הרמב"ן מיירי בשני כיתי עדים אם כן הרי יש כת אחת מעידין בבירור על קדושין. וגם בכת אחת הרי העד אחד אומר ברור שהיה קרוב לה ושגם העד השני ראה כן א"כ לדבריו יש עדות ברורה רק השני משקר. ובכת אחת ששניהם מסופקים ס"ל למהר"מ בתשובת מיי' סימן א' דאינה מקודשת. ולהרשב"א יבמות (דף ל"א) דהוי ס"ק. י"ל משום שזרק לה מרצונה כו':