א

סימן קכה

במשנה ספ"ק דקדושין (דף מ' ע"ב) וכל שאינו לא במקרא כו' ובגמ' א"ר יוחנן ופסול לעדות. ופירש"י דכיון שאינו מן הישוב כו' וכן האוכל בשוק כו'. וכ' הרמב"ם ר"פ י"א מהל' עדות ה"ז בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם. מבואר דמדאורייתא אינו פסול. ואף שכ' חזקה שהוא עובר כו'. מ"מ מדאורייתא אינו נפסל בחזקה זו עד שיבואו שני עדים שעבר על ל"ת. ופי' בדרך ארץ נראה מדבריו שם דין ג' דהיינו שהוא הולך בדרכי הישרים. ועי' בחגיגה (כ"ב סע"א) כמאן מקבלין האידנא סהדותא מע"ה כמאן כר' יוסי. וכ' הר"ן ספ"ג דפסחים דלא פליגא אר' יוחנן דספ"ק דקדושין דהתם בחגיגה מיירי בע"ה דליתיה בתורה אבל בדרך ארץ ומצות איתא כו'. והרא"ש ספ"ג דפסחים סי' יו"ד דאדרבה מהתם מוכח שפסול לעדות כו' ואהא קאמר רב פפא כו'. אפשר ס"ל דאף כשאינו בדרך ארץ מקבלין סהדותי'. דר' יוחנן לא קאמר רק דפסול לעדות מדינא אבל מ"מ צריכין למיחש למאי דחייש רבי יוסי. וכן הבין הרב"י בח"מ סי' ל"ד סכ"ז בפי' דברי הרא"ש. ובנ"ד נדון היהודים אנ"ח שהעידו על מיתת אחד מהם להתיר הזקוקה לו שבמדינתנו. מה שחשש רב א' לפסול עדותן מטעם וכל שאינו לא במקרא כו'. נראה אף לדבריו הרי כ' הרמב"ם שפסולים לעדות מדבריהם. והפסול מדרבנן כשר לעדות אשה. ולכן אף את"ל שהן בחזקה שעוברים על כמה עבירות היינו עד"מ מפני שהן שנים רבות בארץ רוסיא שאין שם שו"ב אפשר אכלו פעמים טריפות או שמא מפני ששרוים בלא אשה י"ל שמא עשו עבירה ח"ו. הרי כיון שאין שום עדות ע"ז רק סברא בעלמא לא גרע ממ"ש הרמב"ם ר"פ י"א מהל' עדות מי שאינו לא במקרא כו' חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו עכ"ל ואעפ"כ כתב ופסול לעדות מדבריהם. אבל מדאורייתא אינו נפסל. דאין לפסול האדם מחזקת כשרות אלא על ידי שני עדים כשרים. ולא ע"י אומדנות וחזקות. וכה"ג פסק בשו"ת משאת בנימין סי' נ"א שאפילו ע"י קלא דלא פסיק מגזילה שיצא על אדם אחד עם שני עידי כיעור ממש נידון גזילה הנ"ל אין לפסול האדם ולא נעשה עי"ז אפילו פסול מדרבנן ולא כמשמעות תשו' הרשב"א שהביא הב"י בח"מ רס"י ל"ד מחודש ג'. ועיין בתשו' מהר"מ לובלין סי' פ"א ס"ל כתשו' הרשב"א. אבל הסמ"ע סי' ל"ד סעיף כ"ה ס"ק ס' ס"ל כהמ"ב וכן משמע בהרמ"א שם. ובנד"ז דאין כאן לא קול ולא ע"כ רק סברא בעלמא ודאי לכ"ע הדין כן:

ועוד דכמו שיש לחוש שמא עברו על עבירות כך י"ל שעשו תשובה. וע"ש בתשו' מהרמ"ל הנ"ל סס"י הנ"ל שצירף להכשיר הגיטין שחתם בהן העד ההוא מחמת מה שנוהגין המסדרי גיטין להזהיר העדים שיהרהרו בתשובה כו' והביא ג"כ תשו' מהרי"ק סי' פ"ה בשם רש"י במעשה באנוס שקידש בפני אנוסין שקדושיו קדושין מטעם שמא הרהרו בתשובה כו'. ובתשו' מהר"ם פאדווה סי' ל"ז כו'. ואף שמהרמ"ל לא סמך ע"ז לבד היינו משום דהתם החשש שידוע בעדים שנפסל. אבל הכא שבאנו לחוש מסברא ומספק כמ"כ י"ל דספק התשובה מוציא מידי ספק העבירה ע"ד אתי ספק ומוציא מידי ספק כדאיתא פ"ג דעבודת כוכבים (דף מ"א ע"ב) ובפ"ב דנדה (דף ט"ו ע"ב) ועיין בפסקי מהרא"י סי' ר"כ ורכ"א ס"ל אף מי שידוע שהיה רשע גמור לכל עבירות שבתורה ושב אח"כ אף דלא מקרי בעל תשובה שלימה עד דעביד תשובה מעליא כו' היינו מדרבנן. אבל מדאורייתא י"ל דתומ"י ששב בתשובה אינו פסול לעדות כ"א מדרבנן פסול ולכן רצה להכשירו לעדות אשה וע"ש מזה ג"כ בסי' קל"ח ובמהרי"ו סי' קס"ד ובלקוטיו סי' מ"ה ובתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ו'. נקוט מזה לנ"ד דלא ידענו כלל שנפסלו דפשיטא דכשרים לעדות אשה עכ"פ. אף שבנדון דמהרא"י לא סמך להקל. מ"מ הכא שאני דעדיף טובא:

ועוד אפ"ל שאפילו אכל טריפות איזו פעמים מפני שתקפו יצרו שלא אכל בשר זמן רב כמו שנה ושנתים לא נפסל לעדות אשה עכ"פ ולא דמי לשאר אוכל נבילות לתיאבון שפסול לעדות מדאורייתא. כמו שאבאר בס"ד. דגרסינן בסנהדרין (פז"ב דכ"ו סע"ב) אמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות אשה וכ' התוס' תימא מ"ש מאוכל נבילות לתיאבון כו' וי"ל דמיירי הכא בחשוד בעלמא כו' א"נ הכא משום דיצרו תוקפו ולא דמי לנבילה וגם לרביעה דליכא יצרו תוקפו כ"כ כמו בערוה עכ"ל. ור"ל לפי האי נמי היינו אף שבא על הערוה ממש כשר לעדות וכ"כ הרא"ש בשם ר"ת ואיך שכן משמע מתוך דברי רב אלפס. וכ"כ בחידושי הר"ן שם וז"ל פי' הרי"ף ז"ל כגון שבא על הערוה וכן פירשו הראשונים עד שנמצא במקצת נוסחאות אמר ליה רב ששת עני מאריה ארבעין אכתפיה וכשר אמר ליה יצרו תוקפו וזהו טעמו של רב נחמן שהכשיר והקשה עליו הרב המאור כו' ומ"מ נראה שהפי' הוא כדברי הרי"ף ז"ל כו' ופלוגתא דר"נ ורב ששת לא שייכא בפלוגתא דאביי ורבא אם רשע דחמס בעינן כו' אלא משום דר"נ הוה מכשיר דיצרא דעבירה תקיף ליה טובא כו' וטעם אוכל נבלות לתיאבון דפסול לכ"ע מפני שהוא רשע דחמס שאוכל אותה מפני שמוצא אותה בזול עכ"ל. וכן פירש"י דף כ"ז ע"א מומר אוכל נבילות לתיאבון ד"ה פסול דכיון דמשום ממון קא עביד דהא שכיחא בזול טפי מדהתירא כו'. והנה ודאי אף מומר אוכל נבילות לתיאבון שאינו רשע דחמס כגון דלא אכיל נבילות אלא בדלא משכח כלל בשר כשרה ג"כ פסול לעדות לדידן דקיי"ל כאביי דלא בעינן רשע דחמס. ועוד דמבואר בי"ד סי' ב' סעי' ב' דגם ע"ד הנ"ל נקרא מומר אוכל נבילות לתיאבון כמ"ש בט"ז שם סק"ב דכל כמה דמשכח התירא כו'. אך בנדון זה שלא אכל טריפות זמן רב וסבל עינויים ימים רבים שאכל רק לחם וירקות וכה"ג. אלא שברבות הימים לא יכול לעמוד על נפשו ואכל טריפות וגם מפני שהמושלים מאיימים עליו שיאכל י"ל דזה חשיב יצרו תוקפו. שהרי מצינו בתורה התאוו תאוה כו' מי יאכילנו בשר כו' ועתה נפשינו יבשה כו'. ועוד דאיתא במדרש רבה ר"פ ויקרא ע"פ גבורי כח עושי דברו בשומרי שביעית הכתוב מדבר. אדם עושה מצוה ליום אחד כו' לחדש אחד כו' ודין חמי כו' ע"ש הרי מה שאינו זורע שנה א' נקרא גבורי כח. וא"כ זה ששומר מלאכול טריפות שנים רבות ואינו טועם טעם בשר כלל אין לך גבורי כח גדול מזה. ועיין בתה"א בית שני שער שלישי דל"ג סע"ב בשם הילמדנו מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שאתה לא יכולת לעמוד בנסיונך אפילו שעה אחת והרי בניך משמרין כל המצות כו' בודק בריאה ונמצא טריפה מונע ואינו אוכל עכ"ל הרי נחשב זה לנסיון וא"כ מה יאמרו במי שמונע א"ע מלטעום טעם בשר שנים רבות ודאי קדוש יאמר לו. ולכן אף אם ח"ו יצרו תוקפו ולא יכול לעמוד בנסיון נהי דחוטא גמור הוא ואין לו שום תירוץ. מ"מ י"ל שלא נפסל לעדות דשייך לומר ע"ז יצרו תוקפו כמו בעריות לרב נחמן שאף דרשע הוא וארבעין אכתפיה כשר לעדות מטעם הנ"ל. כמ"כ הכא. והנה אף שהמפרשים כן דברי נחמן פסקו כרב ששת וכמ"ש הב"י בח"מ סי' ל"ד סעיף ח' וז"ל ולענין דינא לכ"ע כו' פסול כו' מ"מ בכנה"ג שם אות ל"ו הקשה עליו דלסברת בעל העיטור שהביא הנ"י דמפרש כפר"ת ופוסק ג"כ כרב נחמן כו' וכן מצאתי באגודה בסנהדרין סי' כ' שהביא ור"ת פירש בא על הערוה יש פוסקים דהלכה כר"ש. משמע יש מהפוסקים ס"ל הלכה כר"נ ואף לפר"ת. דלאו הא בהא תליא. ועוד אפ"ל כיון בלא"ה איכא מ"ד בגמרא פ"ב דיבמות (דף כ"ה) דאפילו רשע דאורייתא כשר לעדות אשה אף דהפוסקים פסקו כרב מנשה דחולק ע"ז שכן משמע בגמ' ספ"ק דר"ה. מ"מ בנדון כהנ"ל דלרב נחמן כשר לכל עדות י"ל דסמכינן ע"ז בעדות אשה. ואף שלא היינו סומכין ע"ז למעשה. מ"מ בנד"ז שיש בלא"ה שני ספיקות טובים שמא לא חטאו כלל ושמא עשו תשובה. נראה שאין לחוש כלל: