א

סימן קכד

ב"י באה"ע סס"י מ"ב בדין המקדש בפסולי עדות דרבנן ורס"י ק"ל במגרש בפסולי עדות דרבנן ועי' מזה בתשו' הרשב"א סי' אלף קס"ו ובתשו' להרמב"ן סי' קכ"ה. וצ"ע מדוע לא העירו מהא דפרק שבועות העדות דל"א ע"א בענין ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. דאף משחק בקוביא שהוא פסול לעדות רק מדרבנן ומדאורייתא כשר לעדות עכ"ז אינו חייב על שבועות העדות מדאורייתא כיון מדרבנן פסול להעיד. וא"כ ה"נ נימא הכי דכיון דפסול לעדות מדרבנן א"כ גם מדאורייתא אין זה עדות. ויש לחלק עפמ"ש בגמרא רפב"ת דיומא (דף ע"ד ע"א) שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד. ופירש"י משמע מי שהגדה שלו מועלת לבעל הדין והאי לא מהני הגדה דידיה הואיל ולא מקבלינן לה מדרבנן עכ"ל. ולכן אף מדאורייתא פטור בשבועות העדות. אבל גבי גיטין וקדושין לא שייך לומר הכי. דכיון דמדאורייתא נאמן להעיד י"ל חשיב עדות. אף דהמקדש בפני משה ואהרן אין זה קדושין כלל וה"ל כמקדש בלא עדים דאף שקידש אינו כלום. מ"מ הכא י"ל כיון מדאורייתא כשרים לעדות אף דפסילי מדרבנן אין זה כמקדש בלא עדים. ול"ד לשבועות העדות דהתם הוא תולה במה שבעדותו יגבה הממון וכיון דבעדותו לא יוכל לגבות הממון א"כ אין הגדתו מועלת לו וכנ"ל. ועיין עוד מזה בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ה. ועיין בגיטין פ' הזורק דע"ט סע"ב בתוס' ד"ה וצריכה. דלכאורה י"ל דהר"ר יוסי ס"ל כהרשב"א. אבל לרש"י גם המגרש בפסולי עדות דרבנן ג"כ אין הגט כלום כמו בהנך פסולים שבמשנה דג"כ רק פסולי דרבנן ואעפ"כ ס"ל לרש"י דאין הגט כלום. ועיין בהר"ן שם השיג ג"כ על פרש"י. ועי' ב"ש סי' קכ"ח סק"ו הביא שיטת רש"י. מיהו אפ"ל דגם לשטת רש"י יש לחלק דשאני התם ששינה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין. אבל הכא בהחתים עדות הפסולים מדרבנן י"ל שאין זה ענין לשינוי מטבע שטבעו חכמים בגיטין. ואפ"ל ראיה להרשב"א מהברייתא דפ"ק דגיטין המביא גט ממדה"י ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח. דלרבנן לא הוי הולד ממזר. אע"פ שאין כאן עדים גמורים מדרבנן רק מדאורייתא: