ו

עוד יש טענה חזקה בנ"ד לבטל הקדושין עפמ"ש הרשב"א בחי' לקדושין בדף מ"ג אבל הכמין לה עדים אחורי הגדר לא כו' וכ"כ הריב"ש בתשוב' סימן רס"ו וכ"פ הרב"י בש"ע סימן מ"ב ס"ג. ובנ"ד הרי הבחור אברהם הביט מאחורי הכותל לבד והבתולה אומרת שלא ראתה שום עד בעולם וא"כ אפילו היו שני עדים לא היתה מקודשת כ"ש בעד א'. והן אמת דלכאורה יש לי מקום עיון בדברי הרשב"א משום דכל כי האי חידושא ה"ל להש"ס לפרש. וגם צ"ע מתוספתא שהביא הרי"ף בפרק מי שאחזו א' שחרית וא' בין הערבים זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין וכ' הר"ן אע"ג דלגבי ממון קיי"ל בפז"ב דהודאה אחר הודאה כו' מצטרפין לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו. וכבר עמד ע"ז מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ח למה הוזקק הר"ן לטעם זה ולא פי' משום דבקדושין שני עדים בעינן כו' ור"ל דכיון שהבעל והאשה ראו שאין שם אלא עד א' לא נתכונו לשם קדושין אלא לשם זנות וכמ"ש הרשב"א בפ' הזורק והיינו ע"ד מ"ש בקדושין (דף מ"ג) כנ"ל וכמו שבאמת פי' הב"י בח"מ סי' ל' ס"ז דה"ט. ותי' מהרי"ט שם דלישני' דברייתא קשיתי' דקתני אין מצטרפין ומאי צירוף שייך בהא אפי' אם יצטרפו ונאמין אותם בזה אכתי אין שם קדושין כו' וכ"כ בתשובת מ"ב סי' נ"א דמל' הנ"ל הוכיח הר"ן שהטעם משום דס"ל שאין מצטרפין. ולפ"ז הדרה הקושי' על הברייתא גופא למה הוזקקה לטעם זה (ומ"ש מהרי"ט דמיירי בשכל א' מעיד שנתייחדה בפני שנים כו' הוא דוחק גדול מל' הברייתא ראוה שנים שנתייחדה כו' א' בשחרית כו' והאי א' בשחרית אראוה קאי שזה הא' לבד ראה בשחרית) והלא הטעם שלדעת הרשב"א עדיף טפי. דאילו משום דאין מצטרפין הרי לא א"ש את"ל דדיני גיטין וקדושין דמי לד"מ וכמשמעות סוגיא דגיטין (דף ל"ג) דמדמי שם ע"ח דגיטין לד"מ כו' וכ"ד הרב"י בבד"ה בח"מ סימן למ"ד והמ"ב סי' נ"א. וא"כ לפ"ז צ"ל דמ"ש בברייתא דאין מצטרפין היינו משום דס"ל כרבנן דריב"ק וא"כ הל"ל טפי טעם הנ"ל דא"ש אפילו לריב"ק. א"ו משמע לכאורה דברייתא הנ"ל לא ס"ל טעמו של הרשב"א כלל והיינו דכיון דאא"ע בעילתו ב"ז י"ל דנתכוין לשם קדושין ואע"ג שלא היו ב' עדים י"ל דלא ידע הדין וכי האי גוונא אי' בכתובות (דע"ד) דאמרינן גבי מקדש במלוה ובעל דא"צ הימנו גט משום דע"ד קדושין הראשונים בעל וטעי קסבר המקדש במלוה מקודשת ולא הכל בקיאים בהל' קדושין. וא"כ ה"נ י"ל בנתייחדה עמו לפני עד א' שחרית כו' דוודאי לאו כ"ע ידעי דהמקדש בעד א' אינה מקודשת כיון דאיכא מ"ד בגמ' דמקודשת והוא כ"ש מדין מקדש במלוה. וה"נ י"ל אפילו במקדש בלא עדים כלל דטעי בהא ואין לומר דהרשב"א מדמי לי' לפחות משוה פרוטה דאמרי' התם דבהא לא טעי אינשי. דמאן מפיס דאדרבה הסברא נותנת מבחוץ דלא איברי סהדי אלא לשיקרי כדאיתא בקדושין (דף ס"ה) וי"ל דכסבורי' כיון שמקדשה בל' קדושין אע"ג דליכא עדים מקודשת. ועוד דגם בקידשה פחות משוה פרוטה י"ח. וכיון שכן אע"ג דאנן בעינן שיהיו עדים מ"מ כיון דאיכא עדים בהכמנה נמי מהני. ואולם מ"ש הריב"ש שאין העדים יכולים להעיד שנתרצית בקדושין שהרי אף אם אמרה כן הי' לפי שידעה שאין ממש בדברי' כיון שכסבורה שאין שם עדים כו' זהו לכאורה טענה אחרת לבטל הקדושין משום דאין כאן עדים באמת שבודאי נתקדשה כו' כיון שאפשר לפי שידעה כו'. אבל באמת סברא זו כבר פרכה בס' המקנה סי' מ"ב סעי' ג' בהגה"ה ד"ה ונראה. וע"ש שהניח בצ"ע ד' מהרי"ט והחמ"ח והב"ש בזה. ולפמ"ש אף גם דינו של הרשב"א צ"ע ולא הייתי יכול לומר כן לולי שראיתי במהריב"ל ח"ג ססי' פ"ו שכתב דהרא"ש בתשוב' לא ס"ל כהרשב"א וסיים דהמחמיר בזה לכתחלה לא הפסיד. ועי' בסהמ"ק רסי' מ"ח פלפל בתשובת הרא"ש הנ"ל ואשתמיטתי' ת' מהריב"ל הנ"ל. ולפמ"ש יש ויש מקום להחמיר בזה ולדונו כדין ס"ק. ואע"פ שהראי' מהברייתא הנ"ל אפשר לדחות והוא משום דבהתוספתא עצמה לא סיים אין מצטרפין כו' ע"ש. אלא אחד הוא כו'. ול' זה יש לפרשו בדוחק כטעמו של הרשב"א ועי' מ"ב ססי' נ"א ודבריו דחוקים מאד. וגם להעמיס הפי' שכתבתי לטעמו של הרשב"א הוא ג"כ דוחק ועוד דבירוש' הגירסא אין מצטרפין כמ"ש הב"י בח"מ סי' למ"ד ס"ז וגם מהגמ' דכתובות הנ"ל יש קושי' לעיקר טעמו של הרשב"א. ועי' בסי' כ"ח סי"ו וסס"י ל"א. ומ"מ לא חמירי מס"ק עכ"פ כמו בדיני' הנ"ל וא"כ יש לצרפו עכ"פ לסניף בנ"ד: