ה

ואעפ"כ אין לסמוך על טעם זה לחוד להקל. כי בתשו' מהריב"ל ח"ב סימן ז' העלה להחמיר בנתן לה תחלה בסתם. ומיהו בח"ג סימן כ' לא משמע כן וכ"ה בח"א סוף כלל ג' וכ"ה בתשובת מהרי"ט חאה"ע סימן מ"ג ד"ה ובעדות יהודה. אבל בנ"ד איכא עוד טובא צדדים להקל והוא שהרי לפי הגב"ע אין כאן רק עד א' על הקדושין ודעת רוב הפוסקים דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין אפילו שניהם מודים. ואף שיש מחמירים בזה ודעת רמ"א סי' מ"ב ס"ב דאין להקל אלא במקום עיגון ודוחק. מ"מ בנ"ד דאיכא לצרף טעם הנ"ל משום דה"ל שתיקה דלאחר מתן מעות היה נראה להקל אף גם שלא במקום עיגון וכ"ש לפמ"ש במכתב מע"ל שיש חשש עיגון. ועוד דבנ"ד הבתולה אומרת שלא הבינה לשון הקדושין וכתב הב"ח בתשוב' סימן צ"ז דכשאומרת שלא הבינה קרינן בה אינה מודה לדברי העד ואז אין חוששין לקדושין לכ"ע גבי עד אחד ולא אמרו הרא"ש והה"מ והר"ן דאינה נאמנת לומר שלא הבינה אלא במקדש בפני ב' עדים כו' ע"ש באריכות ולתשובה זו רמז ג"כ בחיבורו סימן מ"ב ססע"י ג' לענין אומרת שמשטה היתה בו כו'. ואע"ג שהחמ"ח וב"ש השיגו על הב"ח מ"מ בתשובת ח"ץ סי' קט"ו החזיק ביד הב"ח ויישב קושי' הב"ש. ומיהו י"ל שהח"ץ לא הסכים להב"ח אלא בטענת השטאה ומשום מיגו אבל בטענת שלא הבינה לשון הקדושין י"ל דהוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי דמבינה ל' מקודשת לי כמ"ש הב"י סימן כ"ז דהא ודאי כ"ע ידעי כו' מיהו בב"ח שם רסי' הנ"ל חולק עליו ומסיק בשם רי"ו דכשאומרת שלא הבינה הוי ס"ק וכיון דספיקא מיהו הוי י"ל דנאמנת במיגו בנ"ד. ואפי' את"ל דבנ"ד הוי מיגו דהעזה שהרי היו ג"כ נשים ובתולות במעמד ההוא ואע"פ שאין נאמנות מדין עדות מ"מ עכ"פ קשה לה להכחישם וזכר לדבר מ"ש בח"מ סימן ע"ב סי"ח בהגה"ה דמפורסם הוי כראה כו' מ"מ הרי י"א דמיגו דהעזה נמי הוי מיגו כמ"ש בש"ך סימן פ"ב. ועוד דבב"ח לא נזכר כלל מיגו וי"ל דאף על גב דלית לה מיגו כלל כל שאינה מודה בהקדושין אין חוששין לקדושין בעד א'. (ועמ"ש הב"ש בענין משטה ובתשב"ץ ח"א סימן ע' בהשאלה לא משמע כן) וכ"מ בתשובת מהרי"ט חאה"ע סי' מ"ג ד"ה ונראה דאף לאותם כו':