ד

מיהו מה שצ"ע בזה הוא אם תכ"ד כשלקחה המאטעריי' א"ל הרי את מקודשת לי. דבכה"ג י"ל דלא הוי שתיקותא דלאחר מתן מעות כיון שהוא תכ"ד למתן מעות. וראיתי בד"מ סי' כ"ח סק"ד כתב בשם תשובת ריב"ש סי' ק"ע דאפי' תכ"ד למתן מעות ל"א דכד"ד ולא מצאתי זה בתשובת ריב"ש סי' הנ"ל. ועיין מזה בספר עצי ארזים סימן כ"ח ס"ד ס"ק ט"ז שהניח הדבר בצ"ע. ונלע"ד דלדעת הרי"ף אפשר יש להחמיר (את"ל דלא בעי' שדיך עיין לעיל) והיינו דכיון דתכ"ד כד"ד א"כ נתבטל ענין משיכתה בתורת פקדון ע"י אמירה זו ושוב אינה חייבת באחריותו וא"כ אי לא ניחא לה לשדיי' ומיהו לפ"ד העיטור דגבי משיכה ל"א תכ"ד כד"ד י"ל דלא נתבטל תורת פקדון עי"ז ועמש"ל סוף אות א' שהב"י פסק דלא כהעיטור. אבל לפ"ד הרמב"ם שפסק כמ"ד אטו כולי נשי דינא גמירי כו' י"ל דאין לחלק דאע"ג שא"ל כן תכ"ד למתן מעות לאו כלום הוא. ועוי"ל דגם להרי"ף אין לחלק והוא לפמ"ש הרשב"א והר"ן דבפקדון נמי אי שדיא לא מחייבי באחריות מדינא אלא ה"ק דסברה כיון דבפקדון אתא לידה לא נפיק מרשותה כו'. אבל היכא דאתו לידה בתורת קדושין ס"ל שאין לך שום אשה שתחשוב שאם תשליכם תתחייב בהם והלכך אם לא ניחא לה תשדינהו. ולפ"ז בנ"ד שלא באו לידה בתורת קדושין אלא שתכ"ד אמר לה התקדשי י"ל דלא שייך לומר שאין לך שום אשה שתחשוב כו' דלאו כ"ע ידעי בהא דתכ"ד כד"ד. וכיון דאף לדעת הרי"ף י"ל דאין להחמיר בזה א"כ נראה דלדידן יש להקל עכ"פ כיון דרוב הפוסקים ס"ל כהרמב"ם וכנ"ל בשם מהרמ"פ. ועי' בתשובת מהריב"ל ח"ג ס"כ ובתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ח דכשעדיין שניהם אדוקים בו לא מיקרי שתיקה דלאחר מתן מעות כו' משמע דאם כבר הוא בידה לבד אע"ג שהוא תכ"ד לנתינתו מקרי לאחר מתן מעות. ועי' בס' המקנה סי' כ"ט ס"ב ד"ה אמרה לו: