ג

ומעתה בנ"ד אם מיד השליכה המאטעריי' אין לחוש להקדושין. וכ"ש לפי משמעות הגב"ע שאמר לה הרי את מקודשת אחר שכבר נטלה המאטעריי' מידו ובכה"ג לית דין ולית דיין דבהשליכתו מיד ששמעה הקדושין שאין לחוש לחשש קדושין כמ"ש מהר"מ והרא"ש כנ"ל. אמנם אף גם אם לא השליכה מיד אלא אחר כ"ד דבכה"ג י"ל דלא מהני ההשלכה וכמ"ש בתשובה שסוף ספר גבורת אנשים. מ"מ עדיין יש לבטל הקדושין מחמת שאמר לה הרי את מקודשת לי אחר שנתן בידה המאטעריי' וא"כ כיון דשתקה ה"ל שתיקותא דלאחר מתן מעות דלא מהני לפ"ד הרמב"ם וכתב הריב"ש סי' ק"ע שכ"ד האחרונים הובא בב"י סימן כ"ח. והגם כי הרי"ף והרא"ש חשו לה ומצריך גט מספק. מ"מ כבר כ' מהרמ"פ בתשו' סי' כ"ד דלדידן הוי ספק ספיקא וגם נטה להקל די"ל דלא חשו הרי"ף והרא"ש אלא כעובדא דציפתא דדמי לשדיך. ובתשובת אבי הש"ך בס' ג"א הנ"ל שהחמיר בזה ביותר היינו כמ"ש בעצמו שלא היה תשובת מהרמ"פ בידו לכן השיא דעתו לדרך אחרת דבאומר תתתקדש לי הרמב"ם נמי מודה וז"א כמבואר בתשו' הנ"ל שאמר הנני מקדש אותה באלה הרי הזכיר שהוא המקדש והיא המתקדשת והוי כהרי את מקודשת לי כמבואר מתוך תשובת ריב"ש סי' רס"ו שבב"י סימן כ"ז. ועוד דהשאלה שבתשובת מהרמ"פ הנ"ל היא השאלה עצמה שבשארית יוסף סימן כ"ח ושם נזכר אתה מקודש לי כו' והש"י כתב שם שמהרמ"פ הסכים עמו והיינו התשובת מהרמ"פ סימן כ"ד שהקיל בזה. וגם י"ל דנ"ד שלקחה מידו בסתמא דמי לפקדון דחייבת באחריות דבכה"ג הרי"ף והרא"ש נמי מודו. ואף לד' אבי הש"ך שם דבנדון שלו ל"ד לפקדון היינו משום שהאשה אמרה לו תחלה תנה לי במתנה ונתן לה בסתם ואח"כ א"ל שתתקדש בזה ושתקה. וס"ל דכה"ג לא נתחייבה בשמירתה שהרי נתן לה במתנה אי לא ניחא לה לשדיי'. משא"כ בנ"ד שלא נזכר תחלה לשון מתנה ודאי י"ל דדמי לפקדון דהרי"ף וסיעתו נמי מודו דל"ח לקדושין אלו. ועי' בתשובת הב"י סימן ב' שהקיל בזה ועי' בתשובת מהריב"ל ח"ב סימן ז' שדקדק מל' רי"ו להחמיר בזה מיהו בח"ג סימן כ' ובח"א סוף כלל נ' דנטה להקל ועי' בתשובת מהרי"ט חאה"ע סי' ג' שהקיל בזה ובמל"מ פ"ג מהל' אישות ה"ח השיגו (ואעפ"כ י"ל דלא השיגו רק דל"ד למתנה אבל י"ל דלא גרע מפקדון כו'). ועב"י בח"מ רסי' ע"ה מחודש א' דילמא במתנה כו'. ועי' בחמ"ח סי' כ"ח ס"ק י"ג שעם היות שמהרמ"פ החמיר קצת לחוש לקלא עכ"פ להצריכה גט מ"מ הרמ"א והחמ"ח כתבו להקל בפשיטות בלי גט: