ב

אבל הנלע"ד בישוב זה הוא כמ"ש הב"ח סי' ל"ח ססעי' ב' בישוב דעת הרמב"ם דאם מפרש דבריו שלכן נתכוין מתחלה ולא שחוזר בו מהני תכ"ד אף בגיטין וקדושין. ואף שכתב כן מסברתו לבד מ"מ יש לזה ראיה ממשנה שלימה ומייתי לה בב"ק (דע"ג) ובזבחים (ד"ל) דר' יוסי אומר גבי תמורת עולה ותמורת שלמים שאם לכן נתכוין מתחלה דבריו קיימין. והיינו עכצ"ל במקום דלא מהני חזרה דהיינו כדמוקי לה בב"ק שם תוך כדי שאילת שלום דתלמיד לרב ואפ"ה מהני אם מפרש שלכן נתכוין בתחלה וכ"כ שם להדיא התוס' והשט"מ וא"כ משם יש ללמוד לתכ"ד בקדושין וגיטין דאע"ג דלאו כד"ד היינו דלא מהני חזרה אבל אם מפרש שלכן נתכוין מתחלה נאמן תכ"ד. ואע"ג שהתוס' שם כתבו דלמסקנא אין צריכין לחילוק זה. מ"מ לדעת הרמב"ם פט"ו ממעשה הקרבנות עכצ"ל חילוק זה דהרמב"ם ס"ל דבהקדש ג"כ הדין כמו בקדושין וגיטין תכ"ד לאו כד"ד כמו שהאריך המל"מ שם ואעפ"כ נאמן לומר שלכן נתכוין מתחלה כו'. ומהתם יש ללמוד לדין ברייתא דקדושין הנ"ל דהתם נמי כיון דאמר תמורה תמורה תרי זימני ולא אמר תמורת עולה ושלמים י"ל לכאורה דחזרה הוא אלא משום די"ל נמי דלאו חזרה הוא וקאמר הכי כו' כדאיתא בזבחים (ד"ל) הוא נאמן ה"נ גבי התקדשי לי במנה ואח"כ נטלתו וזרקתו הגם שי"ל לכאורה דהזריקה חזרה הוא דאל"כ למה נטלה מידו מ"מ כיון די"ל נמי שאינו חזרה ושנטלתו להראותו במעשה שאינו חפיצה בו ולהכעיסו היא נאמנת כשמפרשת כן. ואף גם לדעת התוס' דב"ק הנ"ל י"ל דהכא נאמנת כיון שמיד השליכתו מוכחא קצת דאינו חזרה (ועי' במל"מ שם שדבריו קרובים למ"ש הרי"ו שבב"ש סי' ל"א סקי"ג) לכן נאמנת עכ"פ על פירושה כשאומרת שלכן נתכוונה מתחלה. ולפ"ז צ"ע מ"ש בהגה"ה סימן ל"ז סט"ז ואפי' חזר תכ"ד ופי' בתך פ' אינו מועיל. וצ"ל דהגה"ה הנ"ל ס"ל כהתוס' בב"ק הנ"ל ומשום דהיה שיהוי קצת עכ"פ משא"כ בברייתא הנ"ל. הג"ה. שוב מצאתי בח"ץ רסי' קט"ו שפלפל בברייתא הנ"ל. ומ"ש משום שלא נגמרו הקדושין כו' יש לכוין למ"ש דהיינו משום דבכה"ג נאמנת לפרש דבריה. משא"כ כשאמרה הן א"כ לא שייך אלא חזרה. אבל אין לומר דכל שלא אמרה הן לא הוי גמר ואפי' חוזרת מהני דזה אינו דאם מקבלת ברצון באמת ה"ז גמר מיד ושוב לא מהני חזרה: