ג

מיהו ודאי אע"ג דיש לו מעשה מדאורייתא עכ"ז גבי קדושין נראה דאינן קדושין מדאורייתא. הטעם ע"פ מ"ש התוס' שם בחולין (דף י"ג ע"א) דכיון דקטן יש לו מעשה כו'. לענין גט נמי יועיל כו' ע"ש. ומאחר דלענין גט באמת לא מהני מדאורייתא א"כ כמ"כ לענין קדושין ג"כ וה"ה לחרש ועיין מזה בספר בית מאיר ססי' קכ"א. אבל עכ"פ לענין קדושי חרש דרבנן יש כאן מהחרש מעשה גמור המועיל מדאורייתא בשא"ד יותר מרמיזה כנ"ל ולכן חשיב קדושין ונשואין גמורין מד"ס ככל קדושי חרש:

ועוד דלא גרע מנתן לה בשתיקה כשעסוקים באותו ענין. דמשנה שלימה שנינו פ"ד דמעשר שני מ"ז היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה גיטה וקדושיה ולא פירש רבי יוסי אמר דיו. והכי קיי"ל פ"ק דקדושין (ד"ו ע"א) והכא שעמדו שניהם תחת החופה במזמוטי חתן וכלה עדיף מהיה מדבר עם האשה כו'. ואם משום דהכא גם נתינה ליכא כי אביו נתן. כיון שכבר נתבאר דכאן חשיב מעשה א"כ לא גרע מדין אמר לה טלי קידושיך מע"ג קרקע דלפ"ד רוב הפוסקים חשיב קדושין. עיין תשובת מהריב"ל ח"ב סי' ל"ג. ואע"פ שיש חולקים העיקר כהאומרים דהוי קדושין. א"כ אף את"ל דאין שליחות לחרש בקדושין ואין אביו נעשה לו שליח. כיון שהחרש עשה מעשה לקדשה והטבעת היה תחלה בידו ועמד עמה תחת החופה לקדשה. אלא שאח"כ צוה המסדר שאביו יקח מידו הטבעת ויתן לה ויאמר הרי את מקודשת לבני כו' א"כ אף אם נתפוס שאין אביו נעשה שלוחו פשיטא דלא גרע מטלי קידושיך מע"ג קרקע וחשיב קדושין. ועיין במעילה פרק השליח דכ"א סע"א. ובתוספות ד"ה נתנו במ"ש לכן נראה דהכא מיירי כו' ע"ש. וגבי קדושין דטלי מע"ג קרקע מהני יש לדמות להדין דהתם דאע"ג דחש"ו אין נעשי' שלוחים מהני שם יעו"ש. וה"נ כאן כיון שניתן לה הטבעת בפניו מהני. מכל הלין נלע"ד פשוט שזקוקה גמורה היא עד שתחלוץ ואף אם היבם קטן. דמשום עיגון אין להקל:

קיצור. ועוד דלא גרע מדין טלי קידושיך מע"ג קרקע שלפ"ד רוב הפוסקים חשיב קדושין: