א

סימן קיח

ע"ד השאלה באשה שנשאת לנער חרש שאינו לא שומע ולא מדבר בחופה וקדושין כאורח כל ארעא ושהה עמה לערך חמשים יום ושבק חיים לנו ולכ"י ועתה היא זקוקה ליבם קטן מאד. ובא המורה המסדר קדושין שלה ואמר שבעת חופתה צוה לאביו שהוא יתן הטבעת על ידה ויאמר הרי את מקודשת לבני וכו'. ואפשר לפ"ז אין ממש בקדושין. דחרש לאו בר משוי שליח הוא. ועוד זאת אומרת שלא נבעלה כלל וגם אביו ואמו אומרים כן שהיה נשען על ביתו ולא יעמוד עכ"ל השואל:

הנה בדין אם חרש עושה שליח לקדש. הנה לכאורה מאחר שחכמים תקנו קדושין לחרש וחרשת י"ל שמסתמא תקנו לו ככל דיני קדושין בפקח שיוכל לקדש ע"י שליח. ועוד דהא עיקר שליחות בקדושין ילפינן משליחות דגרושין בגמרא ר"פ האיש מקדש. וגבי גרושין ע"כ יש שליחות לחרש לפ"ד הפוסקי' דבכתיבת הגט בעינן שליחות דוקא וכמ"ש מזה בב"ש סימן קכ"א סק"ט. וז"ל ואין להביא ראיה מכאן דאין צריך שליחות. דאל"כ איך כותב הסופר ע"י רמיזתו הא חרש אינו יכול לעשות שליח די"ל כיון דקדושיו לאו קדושין הם א"צ כאן שליחות גמור אבל בעלמא צריכים שליחות גמור עכ"ל א"כ אפשר גם בקדושין מהני כשמקדש ע"י אחר ובפרט בפניו ממש דהא שנינו כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. והרי מוציא ע"י שליחות בענין הכתיבה והחתימה. א"כ כמ"כ כונס כן. וצ"ע במתניתן פ"ב דגיטין (דכ"ג ע"א) הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן. מי נימא דבגט של חרש יכול החרש להיות שליח להביא את הגט דלא משמע כן מלשון המשנה אלא שאין החרש שליח כלל בשום גט. ועיין בש"ע סימן קמ"א סעיף ל"א.ועוד דהא גבי קדושי קטנה כשאמה ואחיה מקבלים קדושיה נחלקו הפוסקים ר"פ בית שמאי. דאהא דתנן התם איזהו קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה איכא דס"ל דהשיאוה דוקא והקשו ע"ז מהא דתנן דארוסות צריכי מיאון ותירץ הרמב"ן דכל הני דאמרינן דצריכי מיאון מיירי כשקבלה היא קדושיה אבל ע"י אמה ואחיה לא תקנו לה אלא נשואין. וכתב הטעם משום שאין שליחות לקטנה כו'. והביאו ג"כ הרשב"א שם וסיים וצריך תלמוד. וכ"כ הנ"י שם אמתניתין איזהו קטנה שצריכה למאן הובאו ב"י רסי' קנ"ה וע"ש בב"ש רסי' הנ"ל מ"ש בשם מהרש"ל שדקדק כן מהסמ"ג בה' מיאון. אבל ביש"ש פסק להיפוך וכמ"ש לקמן. והריטב"א חלק על זה בחידושיו ר"פ הנ"ל וס"ל דאף שאמה או אחיה מקבלים הקדושין מתקדשת כאילו קיבלה בעצמה. וכ"נ דעת רש"י בגיטין פרק התקבל דס"ה ע"א ד"ה וכנגדן שכתב ומתקדשת בקדושי אמה או אחיה לדעתה או בקבלת עצמה אם יתומה היא עכ"ל. מדכ' או בקבלת עצמה משמע ברישא מיירי שאין היא עצמה מקבלת אלא אמה או אחיה. ולכאורה גבי גט דמוציא ברמיזה אפשר לומר אף נתינת הגט ע"י רמיזה. כמו בפקח שאומר כתבו ותנו. כך החרש רומז על כתבו ותנו. דאל"כ אמאי לא השמיענו במשנה וגמרא גבי חרש שצריך שיתן הגט בעצמו דוקא ולא סגי בכתבו ותנו ע"י רמיזה. והנה גבי נתינה בעינן שליחות לכ"ע. וא"כ אם נאמר דבחרש מהני ענין תנו ג"כ ע"י רמיזה ע"כ יש לו שליחות לענין הגט. א"כ כמ"כ לענין קדושין תקינו קדושין לקטנה אף ע"י שליחות רק דצ"ל אמה ואחיה כמ"כ הכא כשאביו קידש לו וכ"ש כשמקדש בפניו תחת החופה דדומה למ"ש בש"ע סימן ל"ז ס"ז או יעמוד אצלה כשתקבלן דה"ל כאלו קבלן בעצמו. וכה"ג איתא בתשו' הרשב"א ססי' אלף ר"ז שהיה הבעל במעמד כו'. שזה כאילו קבלו מיד הבעל כו' ע"ש ועיין מזה בב"י הל' גיטין ססי' קמ"א ובהרמ"א ובב"ש רסי' הנ"ל. והנה הב"ש רסי' קנ"ה כ' אף אחר שנעשה כיתומה בחיי האב לא גרע מיהא כח האב מכח אמה ואחיה עכ"ל. ועי' עוד ב"ש ססי' מ"ג סק"ה. ויש להעיר ממ"ש בגמ' פ"ק דכתובות (דף י"ג ע"א) לענין קטן דניחא ליה במה דעביד אבוהו. ועי' בתשובות מהרי"ט חאה"ע סי' מ"א לענין קטן שקידש לו אביו שי"א דהוי קדושין משום זכייה שזכין לקטן ואע"ג שהרבה לחלוק ע"ז בראיות היינו בקטן דלא תקינו ליה רבנן נשואין אבל גבי חרש דתקינו לי' רבנן נשואין י"ל כיון דניחא ליה במאי דעביד אביו ועשאו ג"כ שליח לקדש לו י"ל מהני הקדושין אע"ג שי"ל דוקא קטן אית לי' זכיי'. ר"ל שזכין לקטן מדאורייתא משום דאתי לכלל שליחות בב"מ פא"נ (דף ע"ב א') אבל עכומ"ז לית לי' זכייה משום דלא אתי לכלל שליחות. וא"כ חרש דג"כ לא אתי לכלל שליחות י"ל לית ליה זכייה. אך הרמב"ם פ"ד מהל' זכייה דין ז' כתב שהמזכה לשוטה ע"י בן דעת זכה והמגיד הביא ראיה לזה מהגמ'. וכ"פ בש"ע סימן רמ"ג סט"ז וע"ש בטור סעיף כ"ב.עכ"פ לרש"י והריטב"א י"ל כמו בקטנה מהני קדושי אחיה ואמה ה"נ בחרש ע"י אביו בפניו. והנה בספר חוסן ישועות ביבמות ר"פ ב"ש חלק ג"כ על סברת הרמב"ן וס"ל כדעת הריטב"א וכן פסק ביש"ש שם רסי' א' וגם הרמב"ן עצמו כתב כן רק להעמיד תשו' הרי"ף וסיים שצריך תלמוד. א"כ יש לתפוס לכאורה דיש שליחות לחרש לענין קדושין בפרט ע"י אביו דמ"ש מקטנה. וכן בב"מ פרק איזהו נשך (דף ע"א ב') מצינו שיש שליחות לחומרא לענין רבית. אך אף לפ"ד הרמב"ן דאין שליחות לקטנה לענין קדושין מ"מ בנשואין עם הקדושין מהני אף שאמה ואחיה שהם שלוחים מקבלין הקדושין כמש"ש בהדיא. כמ"כ הכא כיון הקדושין היה תחת החופה ומברכין ברכת ארוסין וברכת נשואין שהקדושין והנשואין הם יחד ואביו קידש ברצונו בפניו ע"פ צווי המורה המסדר ודאי חשיב קדושין ונשואין אף אם אין שליחות לחרש דמ"ש מקטנה. וגם שמתחלה אחז החרש עצמו הטבעת קדושין ע"ד ליתן להמתקדשת ועפ"י צווי המורה לקח אביו ממנו ונתן לה:

קיצור. שלכאורה י"ל דיש שליחות לחרש בקדושין כשאביו קידש לו בפניו ממש. וכמו בגרושין כותב הסופר ע"י רמיזתו ולפ"ז י"ל שגם נותנין הגט ע"י רמיזתו. גם יש להעיר מהא דניחא ליה במה דעבד אבוהו ועם דעתו ג"כ וכשהיו נשואין עם הקדושין כמו בחופה שלנו נראה ודאי דמהני אף שהקדושין היו על ידי אביו: